www.bendov.info | yoav ben-dov | ד"ר יואב בן-דב

הבנתי שאי אפשר להבין

כתבה במגזין חיים אחרים
ספטמבר 2012
עלי, על הקוונטים, על הטארוט ועל יצירת החפיסה החדשה
מראיינת: מיכל גזית


  :שתפו עם חברים

עמוד 5 עמוד 4 עמוד 3 עמוד 2 עמוד 1
"מנקודת המבט של הפיזיקה קלפי הטארוט הם חתיכות קרטון, ניירות עם צבע, ללא כל משמעות. זה לא אומר שזו האמת, שזו כל המציאות" אומר ד"ר יואב בן דב, פיזיקאי שהוא גם מורה ומטפל באמצעות קלפי טארוט "בראייה אחרת, אני יכול לראות בדיוק אותן חתיכות קרטון כעולם של מסתורין שבו כל דבר הוא צופן, סמל שמוביל למציאות מאד עוצמתית. כשמתייחסים אליהם כך, הם הופכים לכלי שיכול לתת המון תשובות ופתרונות לחיים".

ד"ר בן דב נחשב מזה כמה עשורים לדמות צבעונית ושונה, הן בעולם המיסטי והן בעולם האקדמי. הוא ממזג בין תחומי עיסוק וחקירה שעל פניו נתפסים כסותרים, או לפחות נחשבו ככאלה בזמן שהחל לעסוק בהם. כיום כשפיזיקת הקוונטים מספקת הסברים רבים לתעלומות מעולם המיסטיקה, השילוב בין מדע ובין העולמות שמעבר נראה הגיוני מתמיד. אבל לפני כמה עשורים, זה נראה כמו חיבור בין קצוות שאין כל יכולת לתקשר ביניהם. רשימת תאריו האקדמיים כוללת תואר ראשון בפיזיקה ואסטרונומיה, תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, ודוקטורט בפילוסופיה של תורת הקוואנטים. במקביל הוא חוקר מלמד ומטפל כמעט שלושים שנה באמצעות קלפי טארוט.

לפני שש שנים הוא פרש מעולם האקדמיה, מבלי לדעת לאן מכוונים אותו החיים. מיד אחר כך מצא את עצמו "נשאב" לתוך פרויקט של שחזור קלפי הטארוט החשובים והמשפיעים שיצאו לעולם ב- 1760. הקלפים האלה 'הטארוט של מארסיי' על שם העיר מארסיי בצרפת, הם המקור של כל חפיסות הטארוט השונות שפותחו ב- 250 השנה מאז. לדברי בן דב כל הסדרות שנוצרו מאז, התרחקו עוד קצת מהמקור, בהשפעת מי שעיצב אותן, ובהדרגה איבדו מעוצמתם המקורית.

והשחזור שלך זהה לגמרי לקלפי מרסיי המקוריים?

"כמעט שלא העזתי לסטות מהמקור, יש בו כוח מיסטי או אמנותי - אני לא יודע להבדיל בין השניים - שלא רציתי להתערב ולשנות אותו. ההבדלים היחידים הם בהבעות הפנים. בתקופה ההיא נהגו לצייר דיוקנאות רציניים, קשוחים אפילו, וכיום העין רגילה להבעות רכות יותר. גם הצבעים השתנו במעט, מכיוון שחומרי הצבע שאיתם ציירו אז, שונים מאלה שכיום קיימים בדפוס. כך שאדום נשאר אדום, רק הגוון קצת שונה".

פרויקט שחזור קלפי מרסי החל לצורך שילובם בספרו של בן דב בנושא קלפי טארוט. מה שנראה בתחילה כמו עניין לחודשים ספורים, התארך לתהליך בן כמה שנים. "אם הייתי יודע לאן זה יסחף אותי, אין סיכוי שהייתי נכנס לפרויקט לזה" מסביר בן דב "יש עוצמה שמתעתעת בהתחלה, ומתגלית ככל שנשאבים פנימה. הקלפים כאילו לא אפשרו לי להרפות, הם סוג של יצירת אומנות שמחייבת להתמסר אליה, ולאפשר לה ליצור את עצמה. עבדתי על מקטעים זעירים, שהעין לא יכולה לראות, מגדיל אותם במחשב לרזולוציות מטורפות, תוך שימת לב לכל פרט, עד הזעיר שבהם, בכדי שהשחזור יהיה לגמרי מדויק".

למה זה כל כך חשוב?

"כשאת רואה את חפיסת הקלפים הזו במבט שטחי, אי אפשר באמת לקלוט את הדקויות האלה, העין לא יכולה לקלוט, אבל יש משהו שעובר תחושתית, קורה דרכם משהו אחר, מאד עוצמתי. כיום, חפיסות הקלפים האחרות שאיתן נהגתי לעבוד כל השנים, נראות לי שטחיות, לא מאפשרות לראות כל התמונה, ומכיוון שכך, גם הייעוצים דרכם רדודים יותר ".

לפי בן דב, קלפים, להבדיל מכלים טיפוליים אחרים, משלבים בין כמה רבדים. הם כלי פסיכולוגי שמשמש מעין מראה של הנפש, ומאפשר לאנשים לזהות, מתוך ריבוי הסמלים, סממנים ותהליכים שקורים בתוכם. הם כלי מיסטי שמחבר לעולמות שמעבר, ומביא תשובות במימדים אחרים. ובעיקר דרך העבודה עם קלפי מרסי, הוא הבין גם עד כמה הם יצירות אומנות, מערכת של ציורים וסמלים שמושפעת מכל מי שיוצר אותה. עבור בן דב, שחזור קלפים שנולדו 250 שנה לפניו, ועכשיו ישמשו את העולם גם בהמשך, הם מעין מתנה שהוא משאיר לעולם. בן דב: "החותמת האישית שלי מופיעה בהם, והם עבורי מתנה שאני משאיר לעולם, משהו שיצרתי, שעבר דרכי".

הדרך בה חקר את קלפי מרסיי מבטאת את הטוטאליות בה הוא פועל בתחומי חייו השונים. הוא נחשב לחוקר נועז, וחוצה גבולות, שמטביע את שיטות העבודה הייחודיות מתוך שילוב עולמות. באקדמיה הוא נחשב מאז ומתמיד למרצה אהוד ומבוקש, כזה שידע לחשוף את תלמידיו למימדים חדשים, ולחבר אותם לאהבת המדעים. חברי הסגל לעומת זאת לא פחות אהבו את המרצה והחוקר שהקפיד לחרוג מהמסגרות. כשנודע בעולם האקדמיה שהוא עוסק במקביל בחקר הטארוט, עוד בתחילת דרכו כפיזיקאי צעיר ומבטיח, הוא נקרא לשיחה "ידידותית". הסבירו לו שהעיסוקים המוזרים שלו אינם לגיטימיים, ועלולים לחבל בקידומו. "לא העיפו אותי, אבל גם לא אפשרו לי להמשיך הלאה". הוא מספר "כשהבנתי שיש עלי נקודה שחורה, החלטתי להפוך אותה לכתם. פרסמתי מאמרים נגד האוניברסיטה, יצרתי פרובוקציות, ונהניתי מזה".

למה האקדמיה כל כך מתנגדת לעיסוק במיסטיקה?

"אנשים שעוסקים בפיזיקה הם בעלי צורך בוודאות מוגדרת וברורה, ללא ספיקות ובלי סתירות".

בן דב, שמאז ומתמיד דווקא נמשך לקשר שבין הנוסחאות המובנות ובין העולמות חסרי הגבולות, המשיך את המסלול האקדמי תוך שהוא מתמקד בפיזיקת הקוונטים. "לאחר שעשיתי על זה דוקטורט, יש לי מושג די טוב על כל מה שאי אפשר להבין, ואז יכולתי בהדרגה לחבר זאת לעולם הנסתר"

בן דב מסביר את התנועה בין העולמות במשך כמעט שלושים שנים, כחיפוש שנבע מחוסר בטחון, תוך חיפוש תשובות בטוחות וודאיות.

ומצאת אותן?

"מצאתי תשובות אחרות. דרך פיזיקת הקוונטים הבנתי שאי אפשר להבין. התורה הזו מסבירה שאלקטרון הוא פעם חלקיק ופעם גל, וזה הקונפליקט הכי גדול שיתכן בפיזיקה הקלאסית. שנים ניסיתי למצוא את הפתרון, את הנוסחא, עד שהבנתי בתהליך ההתבגרות שצריך לשאול את השאלה אחרת. הבנתי שפיזיקה היא לא המציאות, אלא תיאור של המציאות. הבנתי שפיזיקה מול מיסטיקה זה כמו החלקיק מול הגל. יש מציאות גדולה ומסתורית שאני בחיים לא אתפוס אותה, ואני רק יכול לבחור אם לגשת אליה דרך מושגים מעולם הפיזיקה, או כאלה שמעולם המיסטיקה. אף אחד מהם לא נכון יותר מהשני. הכל תלוי בנקודת המבט".

כיום הוא מנצל את יכולתו וכישוריו בשני העולמות, גם בכדי לגשר ביניהם. בין השאר הוא מוזמן למשפטים בהם יש צורך לנציגות אקדמית של עולם המיסטיקה. הוא שימש כעד במשפט דיבה של אסטרולוג מול טומי לפיד שכינה את ציבור האסטרולוגים שרלטנים. המשפט הזה הפך למאבק ייצוגי בין אסטרולוגיה ככלי מיסטי, ובין אסטרונומיה ככלי מדעי. בן דב שימש שם כנציג של עולם המיסטיקה, תוך שהוא מביא הוכחות וחיבורים מעולם האקדמיה.

בן דב: "יש לי יכולת לעבור בין העולמות גם מתוך כך שלמדתי אסטרולוגיה מצד אחד, ומדעים מצד שני ובעיקר מתוך הידע שלי בפילוסופיה של המדע שעוזר להבין מערכת של אמונות. הפיזיקאים במשפט הזה ראו את האמת שלהם כמציאות מוחלטת, האסטרולוגים ראו כך את האמת שלהם. אבל ההכשרה שלי בפילוסופיה של המדע נתנה לי את הכלים לראות את התפרים, שאותם הם לא רואים. זה כמו לקרוא מאמר מדעי ולקרוא את העומק שלו, ולא את מה שבאמת נאמר. לקרוא קריאה ביקורתית שמראה לי מאיפה הגיע המדען, מה ההנחות שלו, לאיזה אסכולות הוא שייך, לזהות מה החולשות של הזרם, ואיפה הוא נופל".

כך אתה מתייחס לכל מה שאתה קורא או שומע מתוך המציאות?

"לא, בדיוק כמו בעולם המיסטיקה, חשובה היכולת לעבור בין העולמות, לבחור מתי להיכנס ומתי לצאת מהם. בעולם המיסטי כל דבר הוא סימן בעל משמעות. אבל אם בחיים הרגילים מתייחסים לכל דבר כאל סימן, מהר מאד מאבדים את הקשר עם המציאות. מיסטיקה היא היכולת לעבור בין שתי נקודות מבט. למכשפים ומיסטיקנים יש מרחב זמן ומקום שאפשר להיכנס ולצאת ממנו.

"בטכס כישוף יוצרים מעגל ונכנסים אליו, ובתוכו קורים דברים שחורגים לגמרי מהמציאות המוכרת, משהו שהוא ברמת טראנס. המכשפים חווים באופן אמיתי וברור דברים שבתפיסת המציאות הרגילה לא יכולים לקרות. אבל, ברגע מסוים הם יוצאים מהמעגל, וחוזרים לחיים שלהם, שבהם הם מתפקדים כאנשים רגילים. הדברים חייבים להיות בשליטה, וחייבת להיות יכולת לבחור לעבור בין העולמות. מי שנתקע בתוך העולם הזה הופך למשוגע שלא יודע איפה הגבולות. היה לי חבר שהוכשר ככהן וודו, והגיע להישגים מדהימים. בשלב מסוים הוא אושפז, כי לא היה ברור אם אל המלחמה מדבר מתוכו, או שהוא בהתקף פסיכוטי. הוא נכנס כל כך עמוק לעולם הזה, עד כדי שלא יכול היה לחזור למציאות השפויה. מהעבר השני, מי שתקוע במקום שלא יודע להשתגע, להיכנס לתוך המעגל, נשאר תמיד בחוויית שליטה, ומפסיד המון"

והשילוב שבך בין מדע ומיסטיקה מאפשר לך לעשות את התנועה הזו?

"אני יודע לעשות את התנועה בין לראות בקלפים סתם חתיכות נייר, כשאני בוחר לראות אותם ככאלה, ובין לראות אותם כעולם שלם של סימבולים. אם לא הייתי יכול לעשות את התנועה הזו, הייתי משתגע. לא חייבים לדעת פיזיקה בכדי לעשות זאת, אבל חייבים לאפשר את התנועה פנימה והחוצה, וככל שבטוחים יותר ביכולת החזרה, במוצקות הקרקע שמחוץ למעגל, אפשר להיכנס אליו באופן עמוק וטוטאלי יותר".

צילום: לי בן-דב

המפגש הראשון של בן דב עם קלפי הטארוט היה לפני מעל שלושים שנה, בחוג לתורת הנסתר ותורות מיסטיות. בין החומרים שהובאו לקורס היו קלפי הטארוט, שכמעט ולא היו מוכרים בארץ, ומשכו את בן דב "היה בהם משהו קסום ומכושף" הוא אומר "יכולתי לראות בהם כלי שורשי, שמחובר למסורות עתיקות, וגם כלי נגיש ומעשי להתנסות במה שמעבר למציאות המוחשית".

בן דב, סטודנט צעיר לפיזיקה באותם ימים, נמשך לציורי הקלפים והחל ללמוד את פרשנותם. לא היו אז בארץ מי שלימדו קריאה בקלפים, והוא חקר אותם דרך ספרים, ובעזרת מי שעסקו בתורות מקבילות כמו אסטרולוגיה, שמתוכן שאב רמזים וכלים לעבודה עם הטארות. בתוך החקירה והפיתוח הוא החל ללמד ולפרסם ספרות מקצועית ששימשה אחר כך רבים מהעוסקים בתחום הטארוט בישראל.

המורה הראשון שלו ללימוד טארוט הגיע רק באמצע שנות השמונים. בזמן ששהה בפריז לצורך לימודי הדוקטורט בפיזיקה של המדעים, הוא פגש אלחנדרו חודורובסקי שתלמידיו הצרפתים כינו "ז'ודו". חודורובסקי התפרסם כבמאי תיאטרון וקולנוע סוריאליסטי, ובמקביל לעבודתו האמנותית הפך למטפל ומורה רוחני. הוא קיים מופע סטנד-אפ בו שילב בין פסיכולוגיה, מיסטיקה ותיאטרון חווייתי בשיתוף הקהל. באמצעות שפת הסמלים של ציורי הטארוט הוא היה ממחיש כיצד בעיות רגשיות נובעות מתבניות עומק של הילדות וההיסטוריה המשפחתית, וממציא עבורן פתרונות מקוריים ומפתיעים ברוח היצירתיות האמנותית שלו. בסופי השבוע הוא היה עורך סדנאות של לימוד קריאה בקלפים, עבודה על היסטוריה משפחתית, חוויות לתיקון הגוף והנפש בעירום מלא, וטקסי ריפוי רגשי שנקראו "פסיכומאגיה" ושילבו רוחניות, פסיכולוגיה, מסורות כישוף ואלתור תיאטרלי.

המפגש עם חודורובסקי שינה את דרך עבודתו של בן דב עם הקלפים, תוך כדי שהוא זונח את השיטה המסורתית בה לכל קלף יש את המשמעות המוגדרת שלו. בשנים ההם הוא החל לפתח גישה של התבוננות בציורי הקלפים, ומתוך אינטואיציה ודמיון יוצר, לפרש אותם בכל פעם באופן שונה. בן דב: "הקלפים הם כלי שמכיל המון סמלים, שיוצרים תמונה מורכבת שמספרת את הסיפור שלה. לא סתם נמשכו ברוב הדתות לסמלים וסימבולים, שמחברים את הנפש למקומות אחרים".

ביקשתי מבן דב הדגמה לייעוץ טיפולי בעזרת קלפי הטארוט. התהליך היה שונה ומרתק מכל אלה שהכרתי מעולם הקלפים, וכלל חידוד של השאלות הראשוניות בדרך שהבהירה מתוכי מה באמת הסוגיות שעליהן אני רוצה לשאול (לא אלה שעליהם כיוונתי לחקור מלכתחילה), ערבוב, פריסה של הקלפים, תוך שלגבי חלקם אני מתבקשת להביע את מה שהם משקפים לי, ואבחנה של בן דב, שהיתה מפתיעה, מדויקת, ואפשרה לי ליצור מהלכים משמעותיים בתקופה שאחר כך. זה היה עבורי מפגש מפתיע בעוצמתו, גם אם לא נאמרו בו הרבה מילים מכיוונו של בן דב. הקלפים עצמם, שאלות קטנות ומדויקות, ואבחנה קצרה ומסכמת, עשו עבורי את התהליך.

מה הופך מפגש כזה לאפקטיבי כל כך?

"לגרסתי, אי אפשר לשנות חיים של מישהו אחר בפגישה אחת, בת שעה. אבל אם אנחנו עושים תזוזה קטנה, אפקט הפרפר גורם לכך שלאחר תקופה מסוימת האדם עצמו יצור את ההבדל בעקבות מה שזז בו בפגישה הזו. כשאדם מזיז את עצמו, ולא נשען על מטפל שמניע אותו, התהליך אמיתי ומשמעותי הרבה יותר. טיפול פסיכולוגי מגיע גם הוא לעומקים, אבל הוא דורש מחויבות והשקעה. אנחנו קוראי הקלפים צריכים ליצור שינוי בשעה, ולשם כך אני צריך למצוא את הדבר האחד שהאדם לא רואה, את נקודת העיוורון, ואותה להאיר".

כדי ליצור את ההבדל הזה, בן דב מתבונן ומקשיב לאירועים רבים שמתקיימים בתוך המרחב הטיפולי. הדרך בהם האדם מערבב את הקלפים הוא אחד מהם "יש משהו בקלפים שמאד פותח, ואנשים מרגישים חשופים, מבלי להבין שזה מה שקורה להם" הוא מסביר "לרוב, כבר בשלב הערבוב הם מתנצלים- 'אני לא יודע לערבב' ו- 'יש לי ידיים קטנות מידי', ועוד המון משפטים שנועדו לחפות על מבוכה. כשזה קורה, אני מבין שמשהו מההגנות הראשונות נפתח, רק מתוך כך שמחזיקים את הקלפים ביד, ומערבבים אותם. משהו מתחיל לקרות בנפש".

לדברי בן דב, בתהליך החשיפה הזה, הוא אמור להביא את המידע בדרך שמאפשרת לאדם להיפתח, אבל לא עד רמה שירגיש חשוף מידי ויפעיל את ההגנות. בן דב: "האדם רוצה שאראה אותו, לכן הוא הגיע, אבל הוא גם רוצה שלא אראה הכל, כך שיוכל להישאר מוגן. "בתוך ייעוץ, התפקיד שלי הוא לא להאמין לסיפור שהאדם מספר, אלא למצוא משהו שהוא לא יודע בעצמו, לבדוק איפה הסיפור שהוא מספר לעצמו לא נכון. אנשים בדרך כלל מביאים כמה שאלות, לרוב השאלה המשמעותית היא לא זו הראשונה, אלא זו שמתחבאת אחריה, ואליה אני אפנה"..

גישתו של בן דב התגבשה באמצעות מורים שבדרך, מתחומים שונים, ספרות מקצועית, ובהדרגה החל לצקת בה את התכנים הייחודים שלו. אחד המרכיבים העיקריים בקריאה ובייעוצים שלו, הוא התבוננות על התמונה השלמה שהקלפים יוצרים, ולא על הקלפים הבודדים. בן דב: "עם הזמן גיליתי שהדמויות בקלף נוטות לשנות את הבעות הפנים ויציבת הגוף שלהן בהשפעת הקלפים מסביבן". לדבריו, נוצרת אינטראקציה בין הדמויות שמראה על אזורי זרימה או חסימה, ולקווים ומשטחים שנוצרים ויוצרים תמונה מלאה. ברבות מסדרות הקלפים החדשות, יש בידוד של הדמויות שבקלפים. לעומת זאת, קלפי מרסי אותם שחזר לאחרונה מאפשרים לראות רצף ברור בין הקלפים השונים, ומתוך כך ליצור תמונה שמכילה סיפור עתיר סימבולים.

הידע שלו מעולם הפיזיקה משמש כיום גם הוא כיום בתוך הייעוצים ולימודי הטארוט. במיוחד הוא משתמש בידע מפילוסופיית תורת הקוונטים, שרבים רואים בה גשר בין הרציונליות לבין תורות רוחניות ומיסטיות, ובתורת הכאוס שמתארות את אי הוודאות ואת ההתפתחות היצירתית בטבע ובחברה. בן דב: "התורות האלה אפשרו לי להבין טוב יותר את הקריאה בקלפי טארוט ואת המאפיינים שלה, כמו למשל את תפיסת המציאות של מרחב הקריאה ואת תפקידו ערבוב הקלפים".

זה שאתה איש מדע עוזר בייעוצים בטארוט?

"זה עוזר לי להבין את ההיגיון שמאחורי אי ההיגיון, ולהבין שיש דברים שאני פשוט לא מבין, ובתוך זה לשחרר את השליטה, ולתת לקלפים לדבר, מבלי לעצור אותם בקולות ההיגיון, וזה משפיע גם על מי שמולי, שנסחפים לתוך החוויה. בנוסף, אנשים שמגיעים אלי לייעוץ הם לפעמים עם רגע מדעי או רציונלי, ואני יכול לדבר איתם בשפה שאליה הם יכולים להתחבר. הידע בכמה תחומים נותן לי גמישות למעבר בין שפות שונות".

לגרסתך פריסת הקלפים היא אקראית כך שניתן להשליך על כל קלף פרשנות, או שיש כאן משהו שאינו מקרי ומכוון בדרך כלשהיא?

"על פי רעיון ההשלמתיות של נילס בוהר (זוכה פרס נובל לפיזיקה ומאבות תורת הקוואנטים) אין טעם לדבר על מציאות אובייקטיבית. השכל שלנו לא יכול לתפוס את המציאות בשלמותה, והמלים שלנו לא יכולות לתאר אותה. התפיסה הזו דומה מאד למה שטוענים המיסטיקאים. בוהר טוען שיש לקבל את העובדה שיש יותר מאמת אחת נכונה. בתנאים שונים אנחנו זקוקים לתמונות מציאות שונות וסותרות. כולן יכולות להיות נכונות, ולכן הן משלימות זו את זו.

זו גם התפיסה שלי לגבי הקריאה בטארוט. לעולם לא נוכל לדעת אם זה באמת אקראי או לא. יכול להיות שלנו זה נראה אקראי אבל יש יד מכוונת שאותה אנחנו לא תופסים. ויכול להיות שלנו אירועים מסוימים נראים מכוונים, אבל זו אשליה ובאמת יש כאן רק צירוף מקרים. לכן אין טעם לשאול מה זה באמת. זה כמו לשאול מה האלקטרון באמת. אלה שאלות שלעולם לא נוכל לענות עליהן, הן גם לא אלה שחשובות באמת. אותי מעניין איך להשתמש בקלפים ככלי שעוזר לאנשים, ומכוון אותם בדרכי החיים".

אפשר בעזרתם לחזות את העתיד לגישתך?

"אפשר גם לדבר על העתיד, כי הרבה מהעתיד כבר נמצא בתוכנו כבר ועכשיו. אלה תסריטים לא מודעים שאנחנו מכינים לעצמנו, ואפשר לגלות אותם דרך הקלפים. המטרה היא לא לחזות את העתיד, אלא להבין את התסריטים האלה ואם נרצה, גם לשנות אותם".

ומכל השיטות המיסטיות שפגשת, למה דווקא טארוט?

"התשובה הפשוטה היא שאני אוהב את הקלפים, הציורים שלהם מקסימים אותי, ואהבה היא משהו שאין צורך ואין אפשרות להסביר. אבל אולי זה גם משהו בדימוי של הקלפים כמשהו של שוליים, של אנשים פשוטים, מחוץ למסגרת המכובדת של החברה. לא במקרה הם מזוהים עם דמות של אישה חסרת השכלה, שבאה ממעמד דחוי: הצוענייה שגרה בקרון מחוץ לעיר, הערבייה מיפו שפותחת בקלפים.. משהו נראה לי אמיתי בפשטות הזו, בכל שמוותרים על מעמד וכבוד חברתי ונשארים רק עם האנושיות.





קלף השמש, קלף הקיסרית, קלף הקוסם

דמות הקיסרית במרכז יכולה להיות אישה נשואה שילדיה מופיעים בקלף השמאלי. השמש מעליהם יכולה לסמל את אבי המשפחה: מנהיג ומפרנס, אבל גם נמצא "בשמים". אולי הוא עסוק בקריירה ובעבודה שלו ואינו מפנה מקום למגע רגשי קרוב עם ילדיו ואשתו. כעת מופיע בחייה אדם צעיר שאותו מסמל הקוסם מימין: קל דעת ונמנע מהתחייבות, כפי שמבטאות כפות הרגליים זו לכאן וזו לשם, אבל גם בעל קסם אישי ותחבולות של חיזור. המבט שלו בגוף שלה מעיד שהוא מעוניין בקשר מיני איתה. תנוחת הישיבה בכיסא המוגן מציינת שבשלב זה היא נשארת נאמנה למסגרת המשפחה. היא חובקת את מגן הנשר שהוא סמל משפחת המלוכה, ואת השרביט שלה היא מציבה מול הגבר החדש כמחסום. אבל המבט לכיוונו מרמז שהמשיכה היא הדדית, וידית השרביט הלבנה שמובילה אל אזור האגן כמין דרך פתוחה יכולה לבטא את התשוקה שלה. אם בעלה לא יתחיל להקדיש לה יותר תשומת לב, סביר להניח שבסופו של דבר היא תיענה לחיזוריו של הגבר החדש. עם זאת, הדמות הנשית החזקה והשולטת מציינת שהיא יכולה לעשות זאת באופן שלא יפגע ביציבות המשפחתית.