צומת בהאנוי ותורת המורכבות

תורת המורכבות complexity theory היא תפיסה מדעית חדשה שהתפתחה מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, וקשורה גם לתורת הכאוס ולצורות הפרקטליות. היא חוקרת מערכות מורכבות בתחומים שונים של הטבע, החברה ומדעי האדם, תוך שילוב של מושגים חדשים, תצפיות, ומשחקי סימולציה ממוחשבת. תחומי היישום של תורת המורכבות הם רבים ומגוונים: רעידות אדמה ושריפות יער, תגובות כימיות ותהליכים ביולוגיים, ניהול ארגוני והבנת תהליכים היסטוריים, תנודות בשוק המניות וארגון המידע ברשת האינטרנט, ועוד הרבה.

הדגמה לרעיון חשוב של תורת המורכבות, רעיון הארגון העצמי והסדר המתהווה, אפשר לראות בסרטון הבא המתעד כמה דקות בצומת רחובות אופייני ברובע הישן של האנוי, בירת וייטנאם (פברואר 2009).

הסרטון מותר לשימוש חופשי ברשיון creative commons. כדי להוריד אותו למחשב שלכם ראו כאן

במבט ראשון הצומת נראה ונשמע כמין כאוס אחד גדול. נראה כאילו אין שום חוקים, והאנשים מתנהלים זה לתוך נתיב תנועתו של זה בצפיפות בלתי נסבלת. אולם לאורך זמן, ברור שיש כאן מערכת המתנהלת בצורה יעילה וחלקה במידה מופלאה. התנועה זורמת בכל הכיוונים, יש עצירות רגעיות אולם הן משתלבות ברצף הכללי ואינן "תוקעות" את התנועה, ובסופו של דבר כמות גדולה של אנשים וכלי רכב שונים ומשונים עוברת בצומת העמוס כמעט בלי להתעכב. נראה גם שבשום רגע לא נוצר מצב מסוכן באמת, והאנשים שחוצים את הצומת נראים נינוחים ורגועים - מלבד המקרה הבודד של התיירת המערבית בשנייה ה 43 של הסרטון.

איך זה קורה? הדרך המערבית והמודרנית להסדיר תנועה בצומת עירוני מבוססת על רעיון הסדר המכניסטי. על פי הרעיון הזה, סדר במערכת מאורגנת יכול להתקיים רק אם הוא מוכתב למערכת "מלמעלה למטה", כמערכת של חוקים קבועים שקודמת למערכת עצמה. כך, למשל, תרשים המבנה המסודר של שעון קיים עוד לפני שהשען מתחיל להרכיב את הגלגלים. במקרים רבים אפשר לתאר את תבנית הסדר המכניסטי בתרשים תיבות מעין זה:

לדוגמה, התרשים הזה יכול לתאר מבנה של חברה עסקית, כאשר התיבות מתארות את יחסי הסמכות והכפיפות בין בעלי התפקידים: מנכ"ל, סמנכ"לים, ראשי אגפים שכפופים להם, וכדומה. הגדרות היחסים האלה קבועות מראש, עוד לפני שנבחרו האנשים המסויימים למלא את התפקידים. דוגמה נוספת היא ארגון הידע במחלקות ותת-מחלקות בספריה האקדמית המסורתית (שיטת הסימון העשרוני, למי שמכיר). המחלקות השונות של תחומי הידע שלפיהם הספרים ימוינו קיימות מראש, עוד לפני שהספרים עצמם מגיעים לספריה.

ארגון התנועה בכביש בשיטה המודרנית מבטא גישה דומה. גורמי התנועה השונים ממויינים מראש לקבוצות שלכל אחת מהן מסלולים וחוקים משלה: הולכי רגל, אופניים, מכוניות, רכב ציבורי או כבד, וכדומה. חוקים קבועים ומערכת של תמרורים ורמזורים מכתיבים לכל קבוצה מסלולים וזמני תנועה מותרים ואסורים. לדוגמה, הרמזור מחלק את זמני התנועה בין מכוניות והולכי רגל, ותמרורים קבועים מסמנים נתיבי נסיעה חד כיווניים או אוסרים על פניות שמאלה, פניות פרסה וכדומה. מערכת החוקים והתמרורים הזו היא קבועה מראש, והיא מכתיבה מה מותר ומה אסור לנו לעשות עוד לפני שנכנסנו לצומת.

תורת המורכבות מציגה מושג שונה של סדר. היא חוקרת מערכות שיש בהן מספר גדול של גורמים המקיימים קשרי גומלין זה עם זה. כפי שמתברר, גם אם לכל אחד מהמרכיבים יש מספר מועט של קשרים פשוטים יחסית עם מרכיבים אחרים, מהרשת הכוללת של קשרי הגומלין במערכת השלמה יכולות להיווצר תבניות מורכבות של "סדר מתהווה" emergent order, שבהן המערכת כולה פועלת בצורה מתואמת ויעילה. סדר כזה מתהווה "מלמטה למעלה", כלומר צומח מתוך קשרי הגומלין שבין המרכיבים השונים ואינו מוכתב למערכת מבחוץ, ולכן התהליך נקרא גם "ארגון עצמי" self-organization. ארגון עצמי כזה מאפיין מערכות אורגניות כמו הגוף החי שאיבריו פועלים במתואם ויוצרים גוף שלם, או שביל הנמלים שמתאר כריס לנגטון, אחד מחלוצי המחקר בתחום, בראיון "מהי תורת המורכבות".

את רעיון הסדר המתהווה ממחיש התרשים הבא:

בתחתית התרשים מופיעה רשת קשרי הגומלין בין המרכיבים השונים במערכת כמו גרגרי חול בערימה, חיידקים, בני אדם, סוחרי בורסה, אתרי אינטרנט וכדומה. מתוך רשת הקשרים הזו צומחות תבניות קולקטיביות שמאפיינות את המערכת השלמה כמו קריסות של ערימות חול, מושבות חיידקים, ארגונים חברתיים, מצבי שוק המניות, או תקנים טכנולוגיים מקובלים. את הצמיחה הזו מתארים החצים הישרים כלפי מעלה. אולם התבנית הקולקטיבית שמופיעה בחלק העליון חוזרת ומשנה את התנהגות המרכיבים הבודדים בינם לבין עצמם, משום שהיא משפיעה על הסביבה שבה הם פועלים. את ההשפעה הזו מבטאים החצים המעוגלים משני הצדדים. אם נוצר קשר של חיזוק הדדי בין המרכיבים הבודדים לבין התבניות הקולקטיביות, המערכת כולה יכולה לתפקד ואף להתפתח בתנאים משתנים של אי וודאות.

לשתי הדוגמאות שהבאנו קודם לסדר המכני אפשר למצוא גם מקבילות המבוססות על סדר מתהווה. במקום החברה העסקית עם המודל הלינארי וההיררכי, אפשר לחשוב על קומונה שיתופית כמו, למשל, קבוצת חברים המקימים יחד סטארט-אפ טכנולוגי, או אולי על אסיפת הקיבוץ של פעם, שבה החברים עצמם החליטו בכל פעם מחדש מי ימלא איזה תפקיד ומה יהיו סמכויותיו. במקום הארגון הקבוע מראש של הידע בספריה האקדמית הישנה אפשר לחשוב על ארגון הידע ברשת האינטרנט, שבה האתרים והדפים אינם מסווגים על פי מחלקות תוכן קבועות מראש. במקום זאת, רשת הקישורים ההדדיים שמתעדכנת וצומחת ללא הרף היא שמאפשרת לנווט בין הדפים השונים ולמצוא מה שייך למה, כפי שעושה למשל מנוע החיפוש של גוגל.

ארגון התנועה בצומת של האנוי מציג גם הוא דוגמה לסדר מתהווה. בניגוד לצומת המערבי, אין כאן הפרדה קבועה מראש בין גורמי התנועה השונים או בין מסלולים מותרים ואסורים. הולכי הרגל, נושאי הסלים, רוכבי האופניים, הקטנועים והמכוניות נעים כולם באותו מרחב, כאשר כל אחד מהם מקיים תקשורת מתמדת עם הסביבה באמצעות צפירות, קשרי עין, תנועות גוף וכדומה. במקום לנוע בנתיב קבוע מראש, כל אחד מהאנשים וכלי הרכב שעוברים בצומת מתאים את תנועתו בכל רגע למה שקורה סביבו. מתוך רשת הקשרים שנוצרים בין גורמי התנועה השונים, כאשר הם נפגשים זה עם זה באופן רגעי ומקומי, צומחת התופעה הקולקטיבית של תנועה חלקה ורציפה בצומת כולו.

בצומת הוויטנאמי אין חוקים קבועים ומוחלטים כמו חוקי התנועה המודרניים. אבל ברור שגם כאן יש חוקים מאד ברורים שכל אחד אמור לדעת אותם, ומי שלא יודע - כמו התיירת בשנייה ה 43 - מגיע למצבים מסוכנים לעצמו ולאחרים. החוקים האלה, שכמובן אינם כתובים בשום מקום, הם מעין כללי התנהגות שמסדירים את המפגש המקומי בין גורמי תנועה סמוכים. לדוגמה, הולכי רגל אינם אמורים לבצע תרגילי התחמקות מהקטנועים שחוצים את דרכם. מה שהם אמורים לעשות הוא להתקדם לאט אבל ברציפות, כך שרוכבי הקטנועים יוכלו לצפות מראש את תנועתם ולנווט את עצמם בהתאם.

את הצומת הוויטנאמי חוויתי משתי נקודות מבט שונות. כהולך רגל, לא תמיד הצלחתי לשמור על כללי ההתנהגות המתאימים. לפעמים, כתגובה טבעית של פחד, חזרתי להרגלים המוטבעים של הצומת המערבי, ונקלעתי למצבים דומים לאלה של התיירת בסרטון. לעומת זאת, כאשר רכבתי במושב האחורי של קטנוע-טקסי כפי שמקובל בוויטנאם, נוכחתי שעם כל הנהגים שהסיעו אותי הייתה תחושה של נסיעה חלקה ונינוחה, בלי רגע של לחץ או סכנה ממשית גם כשעברנו בצמתים העמוסים ביותר. התחושה הזו שונה לגמרי ממה שמקבלים בהודו, שגם בה התנועה מתהווה מתוך כאוס וארגון עצמי, אבל שם כמעט תמיד יש לך תחושה שהאדם שמסיע אותך, לא משנה באיזה כלי רכב, הולך "על הקצה" מבחינת הסיכון, התמרון ויכולת ההשתחלות.

מעניין גם להשוות את הצומת הוויטנאמי לגישת "המרחב המשותף" להסדרת התנועה העירונית, שזכתה להצלחה צנועה בכמה נסיונות באירופה: בלי רמזורים ותמרורים, כאשר גורמי התנועה מסכימים ביניהם מי יעבור לפני מי. אפשר גם לשים לב למטרה המוצהרת של הנסיונות האלה, שהיא שילוב הפעילויות ברחוב כמסלול תנועה וכזירת התרחשות. ברחוב הוויטנאמי שילוב כזה מתקיים באופן טבעי, כמו למשל נושאי הסלים עם הפירות, שגם מעבירים אותם ממקום למקום וגם מוכרים אותם כרוכלים לעוברים ושבים.

אז איזו שיטה יותר טובה להסדיר תנועה בצומת - השיטה המערבית או הוויטנאמית? ברוח תורת המורכבות, אי אפשר לקבוע מראש שיטה שתהיה נכונה בכל מקום ובכל מצב. קשה להאמין, למשל, שתושבים בעיר מערבית יהיו מוכנים לסבול את הצפירות הבלתי פוסקות, שהן מרכיב חשוב של התקשורת בין גורמי התנועה בצומת הוויטנאמי. גם כללי ההתנהגות בצומת הוויטנאמי מתאימים לתנאים הייחודיים שלו. רוב התנועה הממונעת היא בקטנועים, המאפשרים לרוכביהם תנועה זריזה וגמישה דיה כדי שיוכלו לחלוף סביב הולכי הרגל שחוצים את הצומת.

וכמובן, הרבה מאד תלוי בדרכי החשיבה וההתנהגות של האנשים עצמם, ששונות מתרבות לתרבות. אפשר לראות זאת בחווייה שעוברים תיירים מערביים בצומת הוויטנאמי. באתר youtube מופיעים עוד סרטי תיירים המתעדים תנועה ברחובות האנוי או סייגון (אפשר להגיע אליהם מדף הסרטון באתר עצמו). בכותרות ובדברי הסבר רבים מודגש האופי המסוכן של הצומת הוויטנאמי. אולם כפי שאפשר לראות בדוגמה שלנו, הסכנה העיקרית נמצאת לא בצומת עצמו, אלא במפגש בינו לבין התייר המערבי עם ההרגלים שלו, שמותאמים למושג שונה לגמרי של סדר.

אולי אפשר גם לחשוב על קשר בין ההתנהלות בצומת הוויטנאמי לבין גורמים תרבותיים כלליים יותר. בוויטנאם היו השפעות חזקות במיוחד לעקרונות החיים והארגון החברתי שמקורם בתורת קונפוציוס הסינית. החברה הקונפוציאנית היא מאד סמכותית ושמרנית, עם כללי התנהגות נוקשים ודרישה חמורה להתנהגות קונפורמית. אבל כללי ההתנהגות הקונפוציאניים אינם נתפסים כמערכת חוקים אוניברסלית המוכתבת לחברה מבחוץ, כמו מצוות האל בדת המונותאיסטית המערבית, או עקרונות התבונה והצדק הטבעי כפי שהם נתפסים בשיטת המשפט המודרנית. במקום זאת כללי ההתנהגות "הנכונים" מבוססים על המסורת והמנהג המקובל ("לי"), כלומר על התבניות הקולקטיביות שנוצרות ומתפתחות לאורך זמן מתוך ההתנהגות החברתית של האנשים עצמם.

בחברה כזו האדם אינו אמור להתאים את התנהגותו למערכת של חוקים קבועים ומוחלטים, בדומה לחוקי התנועה שאנו אמורים לשנן לפני מבחן התיאוריה בנהיגה. במקום זאת הוא אמור להתבונן בסביבה שבה הוא נמצא, ולהתאים את התנהגותו לתנועה הקולקטיבית שמתרחשת בפועל בצורה הרמונית ככל האפשר. זה, בעצם, מה שעושים גם הנהגים והולכי הרגל בצומת הוויטנאמי.

| שלחו לחברים |