ד"ר יואב בן-דב | www.bendov.info | yoav ben-dov

מהם קלפי הטארוט

ב. המסורת הצרפתית

גם אם נניח בצד את השאלה מדוע עושי הקלפים שמרו במשך קרוב לארבע מאות שנה על אותה מערכת סמלים, קשה להאמין שבכל אותו זמן אנשים לא הסתכלו בהם ומצאו בהם משמעויות. הנטייה האנושית למצוא תבניות של משמעות בעולם היא דבר ידוע, וכפי שההיסטוריה המאוחרת של קלפי הטארוט מוכיחה, מערכת הסמלים שלהם מעוררת את הנטייה הזו בצורה חזקה במיוחד. מה שלא ברור הוא אם הייתה מערכת מאורגנת של פרשנויות לקלפים שעברה כמסורת מדור לדור. כאמור, מיסטיקאים רבים שעסקו בטארוט טענו שהייתה מסורת כזו, אולם היא נשמרה בסוד ולכן לא נשאר ממנה שום תיעוד בכתב. לעומתם, ההיסטוריונים האקדמיים נוטים להאמין שלא הייתה שום מסורת של פירוש מיסטי לטארוט באותה תקופה.

נקודת המפנה בהיסטוריה של הטארוט התרחשה בשנת 1781. מלומד צרפתי בשם אנטואן קור דה ג'בלן (Court de Gébelin) פירסם את הכרך השמיני בסידרת ספרים על העולם העתיק, שרוב העובדות שהופיעו בה היו פרי דמיונו. דה ג'בלן מתאר בספרו מגדת עתידות צוענייה שמשתמשת בקלפי טארוט וחוזה בהם את העתיד. הוא אינו מטיל ספק בכך שאכן אפשר לחזות עתיד בקלפים. אולם כפי שהוא טוען, מגדת העתידות עצמה אינה מודעת למלוא העומק והמשמעות של מה שבידיה.

בעיני דה ג'בלן, קלפי הטארוט אינם אלא דרך מתוחכמת שבאמצעותה חכמי תורת הנסתר והכישוף של מצרים העתיקה שימרו את הידע הסודי שלהם למען הדורות הבאים. במקום אמצעים בני חלוף ומועדים להרס כמו ספרים או לוחות אבן, הם תרגמו את הידע לשפה של ציורים סמליים והפקידו אותו בידי מה שאף פעם לא יאבד מן העולם: יצר המשחק וההימורים של בני האדם. כך באו לעולם קלפי הטארוט. לכאורה אמצעי למשחקים מפוקפקים בקרב המון העם ולהגדת עתידות בידי נשים חסרות השכלה, אבל לאמיתו של דבר ספר עתיק ורב ערך למי שיודע לפענח את סמליו.

דה ג'בלן לא התיימר להכיר בעצמו מסורת נסתרת של פירוש לקלפי הטארוט, ואת המשמעויות שמצא בקלפים הוא הסיק מהידע האישי שלו ומהתבוננות בציורים עצמם. כיום כמעט אף אחד אינו לוקח ברצינות את הסיפורים שלו על מצריים העתיקה. אולם באותו זמן היתה לרעיונות שלו על קלפי הטארוט השפעה רבה, והייחוס לחכמי מצריים העניק לקלפים מכובדות והילה של מסתורין עתיק. בעקבות זאת הגדת העתידות בקלפים הפכה לאופנה מקובלת בסלונים של פריז, ואף הגיעה עד לחצרו של הקיסר נפוליאון.

במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה רוב העיסוק בקלפי טארוט היה להגדת עתידות. הופיעו גם כמה חפיסות דמויות טארוט המיועדות רק לצורך זה, וכל העניין הוצג כמשהו שבין חיזוי העתיד בכוחות נסתרים לבין שעשוע חברתי מבדר. אולם לצד הגדת העתידות הפופולרית צמח החל מאמצע המאה זרם רציני יותר של מיסטיקאים צרפתים שהמשיכו לפתח את רעיונותיו של דה ג'בלן. למרות שלא היה להם שום קשר ישיר ליהדות, המיסטיקאים האלה התעניינו מאד בתורת הקבלה העברית. הם האמינו שגם הקבלה נולדה מתורת הנסתר של מצריים העתיקה, ולכן כתבי הקבלה וקלפי הטארוט באים שניהם מאותו מקור.

החשוב מבין אותם מיסטיקאים היה אלפונס לואי קונסטן, שבהשראת עיסוקו בקבלה אימץ לעצמו את הכינוי העברי אליפז לוי (Eliphas Lévy). לוי האמין שמאחורי שיטות המיסטיקה המעשית כמו חיזוי והגדת עתידות או כישוף ומאגיה עומדים חוקים וכוחות דומים לאלה של המדע המודרני. סמלי הקבלה וקלפי הטארוט הם שני ייצוגים שונים של אותם חוקים, ולכן כדאי ליצור מעין מילון שבו כל קלף בטארוט יתאים לרעיון או לסמל קבלי. בעזרת מילון כזה אפשר יהיה להבין את חוקי תורת הנסתר באופן שלם יותר, גם דרך כתבי הקבלה וגם דרך ציורי הקלפים.

לוי ניסה ליצור בעצמו מילון כזה. את 22 קלפי הסידרה הראשית הוא הקביל לאותיות הא"ב העברי, שכתבי הקבלה הקדומים מייחסים להן משמעויות מיסטיות וכוחות מאגיים. את ארבע הסדרות המשניות הוא הקביל לארבע אותיות השם המפורש. את עשרת הקלפים הראשונים בכל סדרה משנית הוא הקביל לתרשים קבלי ידוע שנקרא "עץ הספירות" ומתאר עשרה היבטים שונים של ההוויה האלוהית. מההקבלות האלה הוא בנה תורה שלמה על כוחות המיסטיקה והמאגיה, שקלפי הטארוט ממלאים בה תפקיד מרכזי.

לסעיף הבא