ד"ר יואב בן-דב | www.bendov.info | yoav ben-dov

הטארוט של מרסיי וחפיסות אחרות

הטארוט של מרסיי

מלבד כמה חפיסות מפוארות שצויירו כיצירות אמנות לשימושם של בתי אצולה ונשמרו כירושות משפחתיות, חפיסות הטארוט המוקדמות ביותר ששרדו עד ימינו נוצרו במאה השש-עשרה. עד אמצע המאה התשע-עשרה חפיסות כאלה הודפסו בקווים שחורים מתחריטי עץ שאותם גילפו אמנים מיומנים. הדפסי התחריטים נצבעו בזריזות בידי פועלים פשוטים שמרחו צבע על צורות גזורות בלוח דק, ואז נחתכו לקלפים בודדים. כך התפתחה תעשייה של ייצור המוני שהפיצה קלפים לשימושם של שחקנים ומהמרים בכל אירופה.

באותה תקופה יצרני קלפים שפעלו באיזורים שונים באיטליה, בצרפת ובארצות אחרות הדפיסו כמה גירסאות שונות של קלפי הטארוט עם הבדלים ביניהן. אולם החל מהמאה השבע-עשרה החלה להתפתח בעיר מרסיי שבדרום צרפת תעשיית קלפים משגשגת. יצרני הקלפים של מרסיי עבדו על פי מערכת ציורים אחידה של קלפי הטארוט. החפיסות השונות שלהם דומות מאוד זו לזו, אם כי לאורך השנים אפשר לראות עיבוד ושיכלול של פרטי הציורים. את מערכת הציורים עצמה הם לא המציאו. היא הופיעה עוד לפני כן בצפון איטליה, וגירסאות מוקדמות שלה נמצאות בין החפיסות העממיות העתיקות ביותר שנשתמרו עד ימינו. לפיכך ייתכן שמערכת הציורים הזו מייצגת את אחת מהגירסאות המוקדמות ביותר של הטארוט, ואולי אף את "הטארוט המקורי" שממנו התפתחו הגירסאות השונות. אולם מאוחר יותר יצרני הקלפים של מרסיי שיכללו והפיצו אותה, ולכן היא נקראה על שמם. זה מקור השם "הטארוט של מרסיי".

כאשר מיסטיקאים צרפתיים כמו דה ג'בלן ואליפז לוי החלו להתעניין בקלפי הטארוט, הם השתמשו בקלפי הטארוט של מרסיי שנמכרו גם בפריז. מהמיסטיקאים הצרפתים של המאה התשע-עשרה, ומממשיכי דרכם האנגלים במסדר שחר הזהב, צמחה כל פעילות הטארוט הענפה במאתיים השנים האחרונות. באופן זה הפכה חפיסת הטארוט של מרסיי למקור ההשראה הראשוני של שתי המסורות הגדולות של הטארוט, גם הצרפתית וגם האנגלית. אולם שתי המסורות לא התייחסו באותו אופן לציורים המקוריים של החפיסה. אנשי המסורת האנגלית ייחסו חשיבות לא לציור עצמו אלא לרעיון המיסטי שלדעתם עומד מאחוריו. הם חשבו שאפשר לבטא את הרעיון הזה גם בשפות סמלים אחרות, ולכן החלו ליצור עוד ועוד חפיסות קלפים בעיצובים שונים. זה מקור המגוון העצום של חפיסות טארוט חדשות שכמה מהן נתאר בהמשך הפרק. בחפיסות כאלה משתמשים כיום קוראי הטארוט ברוב הארצות מחוץ לצרפת.

גם בצרפת הופיעו כמה חפיסות בעיצובים חדשים, אולם רוב העוסקים בטארוט ממשיכים עד היום להשתמש בקלפי הטארוט של מרסיי ולייחס משמעות לפרטי הציורים המסורתיים. המעבר להדפסת קלפים תעשייתית במאה התשע-עשרה הביא לדילדול של שפת הסמלים: הקווים הפכו נקיים וחלקים יותר מאלה של תחריטי העץ הישנים, והאפשרויות המוגבלות של מכונות הדפוס באותה תקופה אילצו את היצרנים לצבוע מחדש את הקלפים בצבעים פשוטים ואחידים יותר. אולם במאה העשרים הופיעו כמה חפיסות שניסו לשחזר את שפת הסמלים המקורית בלבוש חדש, ולהחזיר לטארוט של מרסיי את המורכבות האבודה שלו. לשם כך היוצרים שלהן היו צריכים לענות על השאלה המתבקשת: מבין כל החפיסות הישנות של מרסיי שהצליחו להשתמר עד ימינו, ושפרטי הציורים שלהן שונים במקצת זו מזו, איזו חפיסה היא הקרובה ביותר "לדבר האמיתי"?

התשובה לשאלה הזו הייתה כנראה מוסכמת על רבים מאנשי המסורת הצרפתית: חפיסה שהדפיס יצרן קלפים במרסיי בשם ניקולא קונוור (Conver) בשנת 1760. על קונוור עצמו לא ידוע הרבה, אבל ציורים ותיאורים בספרי טארוט חשובים מאז סוף המאה התשע עשרה מציינים שוב ושוב את החפיסה שלו כמייצגת הנאמנה והמדוייקת ביותר של סמלי הטארוט העתיקים, וייתכן שהדעה הזו התגבשה כבר קודם. שום חפיסה אחרת לא זכתה להתייחסות דומה. אפשר גם לשער שאנשי מסדר שחר הזהב, שהכירו את הטארוט דרך המיסטיקאים הצרפתים בסוף המאה התשע עשרה, נפגשו עם החפיסה הזו שהוצגה בפניהם כטארוט המסורתי (או עם העתק קרוב שלה, והיו כמה כאלה). אם הדבר נכון, אזי החפיסה של קונוור תופסת מקום מרכזי בין חפיסות מרסיי השונות לא רק במסורת הצרפתית, אלא גם בראשיתה של המסורת האנגלית.

בשנת 1930 פירסם מיסטיקאי וחוקר טארוט בשם פול מרטו (Marteau) חפיסת קלפי טארוט חדשה המבוססת במקורה על החפיסה של קונוור. אולם בהשראת הרעיונות המיסטיים שלו הוא השלים אותה בפרטים מחפיסות מרסיי אחרות, והזיז עצמים ודמויות בציורים כדי ליצור גיאומטריה יותר מדוייקת. החפיסה של מרטו יצאה לאור בהוצאת גרימו (Grimeau) ונקראת בשם "טארוט עתיק של מרסיי" (Ancien Tarot de Marseilles). היא זכתה להצלחה רבה והפכה לחפיסה הנפוצה ביותר בשימוש בצרפת. בשנות השמונים היא הודפסה בגירסה מחודשת, וזו החפיסה שתקבלו אם תיכנסו לחנות קלפים בפריז ותבקשו סתם כך "קלפי טארוט". מחוץ לצרפת היא מופצת בגירסה דו לשונית שבה שמות הקלפים באנגלית מופיעים מתחת לשמות הצרפתיים.

בשנות התשעים נפגש המורה שלי אלחנדרו חודורובסקי עם אדם צעיר בשם פיליפ קמואן (Camoin), שהוא הצאצא הישיר האחרון מבין יורשיו של ניקולא קונוור. חודורובסקי וקמואן החליטו לשחזר את המודל הקדום ביותר לקלפי הטארוט של מרסיי, שלדעתם היה המקור לכל הגירסאות השונות שנדפסו במשך השנים. גם הם הסתמכו בעיקר על החפיסה של קונוור שאותה השלימו בפרטים שנלקחו מחפיסות אחרות, מחומרים מקוריים שנשתמרו בידי המשפחה, מרעיונות מיסטיים שונים ומפרי דמיונם היצירתי. החפיסה שלהם נקראת "טארוט משוחזר של מרסיי" (Tarot de Marseilles restauré), ומופצת בהדפסת ההוצאה המשפחתית של קמואן. בערך באותו זמן הופיעה בצרפת חפיסה נוספת שהלכה בכיוון דומה, "הטארוט האמיתי של מרסיי" (Véritable Tarot de Marseilles) של כריס הדר (Hadar). גם בחפיסה הזו נוספו פרטים כדי לשחזר מקור קדום שעמד כביכול מאחורי הטארוט של מרסיי, וגם בה קונוור הוא מקור ההשפעה העיקרי.

הטארוט של וויט

בעוד שבצרפת המשיכו רוב קוראי הקלפים להשתמש בטארוט המסורתי של מרסיי, בארצות אחרות כמעט כולם משתמשים בחפיסות חדשות עם עיצובים שונים שהלכו והתרחקו מן המקור. ההשראה הראשונית לחפיסות אלה הייתה חפיסת הטארוט החדשה שאנשי מסדר הזהב עיצבו על פי תורתם. החפיסה הזו לא הופצה בציבור, אולם אחרי שהמסדר התפרק כמה מהחברים בו יצרו חפיסות משלהם. אחד מהם היה ארתור אדוארד וויט (Waite), שהחפיסה שלו הפכה לחפיסה החשובה והמשפיעה ביותר במאה העשרים.

וויט שילב בחפיסה שלו מרכיבים מחפיסות שונות: הטארוט של מרסיי, החפיסה של שחר הזהב, וחפיסות אחרות שחלקן שימשו להגדת עתידות ברמה עממית. חברה אחרת במסדר שחר הזהב בשם פמלה קולמן סמית (Smith), שעבדה בהדרכתו, ציירה את הקלפים מחדש בקווים ברורים ובצבעים עשירים עם הרבה פרטי אווירה של אירופה הכפרית בסוף ימי הביניים. חידוש חשוב בחפיסה הזו היה ציורים מפורשים לקלפי המספרים של הסדרות המשניות, שוויט ראה אותם בעיקר כאמצעי להגדת עתידות. בניגוד לקלפי המספרים של מרסיי, שבהם מופיעים רק סמלי הסדרות ועיטורי צמחים, בחפיסה של וויט וסמית רוב קלפי המספרים מציגים תמונות של דמויות אנושיות במצבים שונים. כמעט כל החפיסות החדשות שנוצרו אחר כך אימצו את הנוהג הזה.

החפיסה של וויט יצאה לאור לראשונה בשנת 1909 בהוצאת ריידר בלונדון, ולכן לעתים קרובות היא נקראת החפיסה של ריידר-וויט או לפעמים "קלפי הריידר". כיום אפשר להשיג גירסאות שונות שלה, לפעמים עם צביעה חדשה של תרשימי הקווים המקוריים. בהדרגה היא הפכה לחפיסה הנפוצה ביותר בעולם. גם כשהופיעו עוד ועוד חפיסות חדשות במסורת האנגלית ובתנועת העידן החדש, רובן כבר היו עיצוב מחדש לא של קלפי מרסיי המקוריים, אלא של חפיסת ריידר-וויט.

חפיסות אחרות

הקצב ההולך וגובר של יצירה והדפסה של קלפי טארוט מאז שנות השבעים הביא לכך שכיום אפשר למצוא מבחר של עשרות או מאות חפיסות שונות כמעט בכל חנות או אתר אינטרנט שעוסקים בטארוט. רוב החפיסות האלה משתייכות לכמה סוגים עיקריים. לדוגמה, ניתן כיום להשיג חפיסות רבות שהן העתקים של קלפים מהתקופה המוקדמת של הטארוט שנשמרו במוזיאונים או באוספים פרטיים. לפעמים מדובר בצילום של הקלפים המקוריים עצמם. פעמים אחרות זהו שיחזור, כלומר ציור מחדש של החפיסה ההיסטורית בצבעים חדשים וללא סימני השחיקה של הקלפים הישנים. מלבד גירסאות שונות של הטארוט של מרסיי, החפיסה הידועה ביותר מסוג זה היא חפיסת ויסקונצי-ספורצה שנוצרה כמתנה לכבוד חתונה בין שני בתי אצולה במאה החמש-עשרה, ואפשר להשיגה היום גם במהדורה מצולמת וגם במהדורה משוחזרת. זוהי חפיסה מפוארת ומקושטת, אבל מקובל לחשוב שהיא אינה משקפת את הסמלים המקוריים של הטארוט אלא מהווה מקבילה אמנותית שלהם.

חפיסות אחרות משקפות את שלב ההתפתחות הבא בהיסטוריה של הטארוט כמערכת סמלים עם משמעויות מיסטיות. אגודות ומורים רבים של שיטות מיסטיות ורוחניות יצרו חפיסות של קלפי טארוט משלהם כמו, למשל, החפיסה של מסדר שחר הזהב והחפיסה של קראולי שהזכרנו קודם. חפיסה כזו שהצליחה במיוחד היא "קלפי אושו זן" שנוצרה בהשראת תורתו של המורה הרוחני ההודי אושו (Osho) בשנות השמונים של המאה העשרים. במקרים רבים, אנשים משתמשים בקלפים כאלה גם אם הם אינם מקבלים את התורה הרוחנית שעל פיה הקלפים נוצרו.

תנועת העידן החדש, שנתנה דחיפה עצומה ליצירה של חפיסות חדשות, התבטאה בין השאר בחפיסות עם אופי ילדותי, צבעוניות "היפית" ועיצוב רך ואופטימי. גם הגישות הרב תרבותיות, שהפכו אופנתיות בשנות השבעים של המאה הקודמת, השתלבו בה היטב יחד עם הרעיון של מסדר שחר הזהב על הקבלות בין הטארוט לבין מערכות סמלים אחרות מרחבי העולם. בעקבות זאת החלו להופיע חפיסות רבות המצויירות בסגנונות אתניים שונים כמו קלפי טארוט בסגנון מסורתי יפני, קלפים אפריקאיים, קלפים בסקיים, טארוט בסגנון אינדיאני, טארוט עם דמויות אלים מדת הוודו של ניו אורלינס ועוד.

השפעה חשובה באותה תקופה הייתה גם לתנועה הפמיניסטית, ובהשראתה החלו להופיע חפיסות טארוט חדשות המבטאות נקודת מבט נשית. חפיסות כאלה מצויירות בקווים וצבעים רכים, ומופיעות בהם דמויות נשים או סמלים של רוחניות נשית כמו האלה הגדולה או אמא אדמה. כמה מיוצרות החפיסות האלה ראו את צורת המלבן של הקלפים המסורתיים, שמסתדרים זה לצד זה בשורות ישרות, כביטוי לתפיסה גברית וקשוחה מדי. הקלפים שלהן הם עגולים, ואפשר להניח אותם זה ליד זה בכיוונים שונים.

בעשרות השנים האחרונות קלפי הטארוט היו גם מקור השראה ליוצרים כמו סלוודור דאלי, שצייר חפיסה בסגנון הסוראליסטי שלו. אמנים חובבים או מקצועיים יצרו עוד חפיסות רבות, שחלקן מיועדות לשימוש בקריאה ואחרות מוצגות מראש רק כביטוי אמנותי. בשנים האחרונות הפכה הגרפיקה הממוחשבת את היצירה של קלפי טארוט חדשים לעיסוק פופולרי, וגם אנשים שאינם יודעים לצייר יכולים לעצב קלפי טארוט משלהם בעזרת גזירה והדבקה של תמונות ממקורות שונים. לפעמים אנשים יוצרים כך קלפים בודדים, ולפעמים חפיסות שלמות. קלפים רבים כאלה אינם יוצאים בדפוס אלא מופיעים רק כקבצי תמונות באתרי אינטרנט. יש גם יצירה של קלפי טארוט כפרוייקט קבוצתי, כאשר כל משתתף תורם כמה קלפים משלו לחפיסה הכללית.

איך להתייחס לכל הריבוי הזה של חפיסות טארוט שונות? נראה לי שהוא ממחיש היטב את הפוטנציאל היצירתי, הסמלי והחוויתי של סמלי הטארוט העתיקים. אפשר ללכת מהם להרבה כיוונים שונים ומשונים, אפשר לעצב אותם מחדש שוב ושוב בגירסאות שהולכות ומתרחקות מהמקור המסורתי, ועדיין כמעט כל חפיסה כזו יכולה לעורר חוויות משמעותיות אצל אנשים שמשתמשים בה. עבור מי שאוהב את הטארוט, יש בוודאי משהו משמח בכך שכל כך הרבה אנשים מוצאים בו ביטוי לעצמם בכל כך הרבה צורות שונות. מי שמכיר חפיסות שונות יכול גם להתרשם מהדרך שבה כל אחד מיוצריהן ראה את הקלפים, וכך להעשיר את מגוון הפירושים שהוא עצמו יכול לתת לכל קלף.

אולם לעושר ולגיוון יש גם מחיר. העוצמה הסמלית של כל אחת מאינספור החפיסות החדשות עוברת כביכול מעין דילול ומאבדת משהו חשוב מכוחה. כדי לקרוא בקלפי טארוט כדאי להתייחס לסמלים שלהם במשהו שבין אמון ויראת כבוד, להתמסר אליהם ולהיות מוכנים ללכת איתם לאן שיובילו אותנו. עד כמה אפשר להתייחס כך לסמלים כאשר אנו חשים מלכתחילה שיש בהם משהו שרירותי שתלוי בבחירה של יוצר מסויים, ושיש עוד עשרות חפיסות לא פחות טובות מזו שלנו שמציירות אותם אחרת לגמרי? בנקודה זו הריבוי הופך להיות לא רק מקור לעושר, אלא גם לבלבול. אולי זה הזמן לחזור למקור שממנו התחיל כל השפע הזה: הטארוט של מרסיי.