הפריסה
הפתוחה הבסיסית ביותר היא שלושה קלפים מהסידרה הראשית, המונחים זה לצד זה משמאל לימין. את השימוש בפריסה כזו למדתי ממורי אלכסנדרו
ז'ודורובסקי בשנות השמונים. כפי שהוא סיפר, במשך שנים הוא היה משתמש בפריסות פתוחות ומאולתרות, שבהן היה מניח קלפים רבים על פי התחושה האישית שלו בכל פעם. עם הזמן הפריסות הפכו למורכבות יותר, עד שלא היה מקום על השולחן והוא החל לפרוס על הרצפה.
הפריסות המשיכו לגדול עד שכבר לא היה די בחפיסת קלפים אחת, ואז הוא עירבב יחדיו שלוש חפיסות שלמות, כלומר 234 קלפים שאותם הוא היה מניח בצורת מבוך על הריצפה, ואז מוליך דרכו את השואל. אולם במהרה הוא חש שגם זה לא מספיק לסוג הקריאה שהוא רוצה לערוך, ואז הוא הבין שהעניינים יוצאים משליטה. מכאן ואילך, הוא החליט להשתמש רק בשלושה קלפים מהסידרה הראשית. כפי שהוא הסביר והדגים, מתברר שדי בשלושה קלפים מהסידרה הראשית של
מרסיי כדי להביא אנשים לחוויה רגשית עמוקה, לחשוף מבנים ומנגנונים שהיו חבויים במעמקי נפשם, ולכוון אותם לפעמים למסלול חיים חדש ושונה.
פריסת שלושת הקלפים היא פריסה כללית, המתאימה לסוגים שונים של שאלות ולרמות שונות של קריאה. את שלושת הקלפים מניחים כאמור משמאל לימין, על פי סדר ההתקדמות של דמויות הסדרה הראשית מהעבר לעתיד (שהוא גם כיוון הכתיבה בשפות אירופיות): כדאי להניח את הקלפים צמודים זה לזה כדי לראות בבירור את הקשרים החזותיים ביניהם - למשל, קווים ומשטחים הממשיכים זה את זה מקלף אחד לאחר.
את שלושת הקלפים אפשר לראות כתהליך המתפתח משמאל לימין. במקרים רבים פירוש הדבר הוא שנראה את קלף 1 כמייצג את העבר, את קלף 2 כהווה ואת קלף 3 כעתיד. אולם יש לזכור שמדובר בפריסה פתוחה, וכדאי להשאיר לעצמנו חופש לפרש את מערך הקלפים גם באופן שונה. אפשר, למשל, לראות את הקלף האמצעי (2) כמייצג את "המרכז", כלומר את הכיוון העיקרי של הקריאה. במקרה זה צד שמאל (1) ייצג היבטים פנימיים או פסיביים, וצד ימין (3) ייצג היבטים חיצוניים ואקטיביים. לדוגמה, ייתכן שקלף 1 יבטא תהליכים פנימיים שהשואל עובר בעולמו הפנימי או כתוצאה מפעולות של אחרים ותנאים חיצוניים, קלף 3 יתאר את פעולותיו כלפי הסביבה, וקלף 2 את עמדתו הכללית ביחס לנושא השאלה.
כאמור, בפריסה פתוחה אי אפשר לקבוע מראש את תפקידו של כל קלף, ולשם כך יש להתרשם מהקלפים עצמם כפי שיצאו בפריסה. כדאי אפוא להתבונן במערך שלושת הקלפים כיחידה אחת, לנסות למצוא נקודות דמיון וקווים משותפים, לזהות איזה מהקלפים הוא הבולט והדומיננטי ביותר מבחינה חזותית, ולקבוע מתוך הנתונים האלה ומההתרשמות האינטואיטיבית שלנו כיצד עלינו לפרש את הפריסה ואת תפקידי הקלפים.