פריסה סגורה ופריסה פתוחה
שתי גישות לקריאת קלפי הטארוט
פריסה סגורה היא תבנית שבה לכל מיקום של קלף יש תפקיד קבוע ומוגדר מראש. לדוגמה, בפריסה פופולרית מאד הנקראת "פריסה קלטית", מניחים במרכז הפריסה קלף המייצג את "מה שפועל לטובת השואל", וקלף שני המאונך לו (כלומר "בשכיבה"), המייצג את "מה שפועל נגד השואל". שני התפקידים האלה נקבעים מראש, בלי קשר לקלף שיצא בהם. אם, למשל, יופיע במקום הראשון קלף הקיסר מהסידרה הראשית, המסמן כוח ושלטון, המשמעות יכולה להיות ביטחון עצמי אסרטיביות המחזקים את השואל. אותו קלף במקום השני יכול לציין כוחנות יתר, אגרסיביות ונטייה לרוגז וכעס, שתוצאתם היא פגיעה באינטרסים שלו.
לעומת זאת, בפריסה פתוחה אין למיקום בפריסה משמעות קבועה מראש, אלא המשמעות נקבעת ברגע הקריאה על פי צירוף הקלפים שהתקבל בפועל. לדוגמה, הפריסה הפתוחה הפשוטה ביותר היא של שלושה קלפים המונחים זה לצד זה משמאל לימין. לפעמים הקלף השמאלי ייצג את העבר והימני את העתיד, אולם ייתכן גם שהקלף שבאמצע ייצג את "הציר המרכזי" כלומר את הגורם השולט ביותר בפריסה, והשניים האחרים ייצגו ביטויים חיצוניים של אותו גורם. ייתכנו גם אפשרויות אחרות. בקריאה עצמה, צריך להתבונן בכל שלושת הקלפים יחדיו ולראות את התמונה השלמה שעולה משלושתם. אם, למשל, מופיע במרכז הפריסה קלף הקיסר מהטארוט של מרסיי, הפונה שמאלה כשהוא מניף שרביט גדול וכבד, הדבר יכול לייצג גישה או אישיות כוחנית המאיימת על הדמות שבקלף השמאלי.
הבחירה בין שתי הגישות מבטאת בעצם שתי דרכים שונות לחלוטין להתייחס לקריאה בקלפים. רוב ספרי הטארוט, ובמיוחד אלה שבאים מהמסורת האנגלית, מציגים בעיקר פריסות סגורות. אני השתמשתי בפריסות כאלה בשנים הראשונות של עיסוקי בקלפי הטארוט, אולם באמצע שנות השמונים עברתי לעבוד בעיקר בגישה של פריסה פתוחה, בהשפעתו של אלכסנדרו ז'ודורובסקי ותוך שימוש בקלפי הטארוט של מרסיי המאפיינים את המסורת הצרפתית של הטארוט. בין שתי הגישות יש כמה הבדלים חשובים.
ראשית, בפריסה סגורה מתייחסים ראשית כל לכל קלף שיצא בפריסה בנפרד, ורק אחר כך משלבים את משמעויות הקלפים יחדיו לקבלת תשובה אחת עבור השואל. הסיבה לכך היא שהמשמעות של כל קלף נקבעת ראשית כל מהצירוף בין הקלף עצמו לבין המקום שלו בפריסה, ורק לאחר מכן היא מושפעת מהופעתם של קלפים אחרים בפריסה. לעומת זאת, בפריסה פתוחה הפירוש ניתן לצירוף הקלפים כולו כיחידה אחת. הדרך לעשות זאת היא להתרשם מצירוף הציורים של הקלפים שיצאו בפריסה, כלומר מן הקשרים החזותיים שהם יוצרים ביניהם ושתופסים את תשומת ליבנו. לדוגמה, אם הדמויות בקלפים שכנים מתבוננות זו אל זו הדבר מציין קשר ביניהן, ואם הן מפנות עורף זו לזו, פירוש הדבר שיש ביניהן יחס של התעלמות וניתוק.
שנית, בפריסה סגורה המשמעות של כל אחד מקלפי הטארוט מוגדרת באופן כללי בלי קשר לשאלה המסויימת שאותה שאלנו, ובדרך כלל גם בלי קשר לסוג החפיסה שמשתמשים בה. לדוגמה, קלף הקיסר יכול לקבל אותו פירוש בחפיסות שונות המצויירות בסגנונות שונים, משום שהוא אינו בא מהתבוננות בציור קלף ברגע הקריאה. את פירוש הקלף אנו אמורים ללמוד מראש, למשל בקורס או קריאת ספרים, וציור הקלף אמור בעיקר להזכיר לנו את הפירוש שלמדנו. לעומת זאת, בפריסה פתוחה המשמעות של הקלף נקבעת מתוך התבוננות בפרטי הציור ברגע הפריסה עצמה. אותו קלף במערכות שונות יכול להוליך אותנו, בגלל ההבדלים בסגנון הציור ובפרטיו, בכיווני פרשנות שונים לגמרי. מה שלמדנו על הקלף משמש רק כמאגר של רעיונות וכיווני מחשבה אפשריים, המעשיר את הקריאה אולם אינו כופה עליה כיוון מוכתב מראש. ברגע שאנו מתבוננים בקלף אנו אמורים כביכול להשאיר מאחור את הפירושים שלמדנו, ולמצוא מחדש בציור ובסמליו את הפירוש המתאים לשאלה המסויימת הזאת.
שלישית, פריסה סגורה היא תבנית קבועה, שבדרך כלל לא חורגים ממנה. לעומת זאת, פריסה פתוחה היא תמיד בסיס לאילתורים ושינויים על פי הצורך. לדוגמה, אם בפריסה פתוחה של שלושה קלפים הקלף הימני הוא קלף הגלגל מהחפיסה של מרסיי, אפשר לראות בידית המחוברת לציר הגלגל ומוליכה אל השוליים הימניים של הקלף ביטוי למניפולציה של מישהו, שמפעיל את השואל וגורם לו למצב של אי יציבות ומהפכים פנימיים. כדי לראות במי מדובר, אפשר להוציא עוד קלף ולהניח אותו מצד ימין, כלומר במקום שממנו "מסובבים את הידית". באופן דומה, אפשר להוסיף עוד קלפים מעל ומתחת לקלף שיצא במרכז הפריסה (כלומר, להפוך את השורה האופקית לצורה של צלב), כדי לברר את המשמעות של הקלף המרכזי "במישור גבוה יותר", או כדי להבין "מה מונח בבסיס העניין".
באיזו משתי הגישות עדיף להשתמש? אני נוטה לחשוב ששתיהן מועילות, ולכן קורא מיומן אמור להכיר גם פריסות סגורות וגם פריסות פתוחות. השאלה באיזו מהן להתרכז היא עניין של סגנון אישי. בעיקרון, פריסה סגורה מאפשרת תשובה "קלה ומהירה", אולם שטחית יותר מפריסה פתוחה. לכן, אפשר לראות במעבר מפריסות סגורות לפריסות פתוחות תהליך של התקדמות, המאפשר להגיע לרמות מעמיקות ומורכבות יותר של קריאה.
עם זאת, לא לכל קורא מתאים להתחיל דווקא בפריסות הסגורות. אמנם, פריסות סגורות מאפשרות עבודה "לפי הספר", ולכן הן דורשות מידה קטנה יותר של בטחון עצמי ושל שחרור פנימי מצד הקורא. אולם כדי להשתמש בהן צריך להכיר את המשמעויות המפורטות של כל אחד מהקלפים לפני שמבצעים את הפריסה, ודבר זה הוא קשה למתחילים. הסיבה לכך אינה רק עומס הפרטים שצריך לזכור. כאשר לומדים את קלפי הטארוט בזה אחר זה, ישנם קלפים שקל לנו לתפוס את משמעותם, ואחרים שנשארים סתומים ועמומים. אפשר לראות בכך ביטוי לחסימות פנימיות, המקשות עלינו לתפוס את משמעותם של קלפים המייצגים משהו בתוכנו שאיננו רוצים להיות מודעים לו.
לעומת זאת, הפריסה הפתוחה איננה מתבססת על לימוד מראש של משמעויות. אמנם, ככל שאנו מכירים יותר את שפת הקלפים, דרך לימוד המשמעויות שכותבים שונים ייחסו להם והכרת הסיפורים והמיתוסים הקשורים בהם, יש לנו מטען עשיר ומורכב יותר של משמעויות שאנו יכולים לתת להם. אולם ברגע הקריאה, כדאי להשתחרר מהמסגרות המוגדרות מראש שלימוד כזה כופה עלינו, ולנסות להתבונן בציורי הקלפים כאילו אנו רואים אותם בפעם הראשונה. במלים אחרות, מה שאמור לדבר אלינו הם הציורים עצמם, ולא המטען המחשבתי שאנו מביאים איתנו אל הקריאה. כדי לתת לציורים לדבר באופן כזה אין צורך בידע קודם על הקלפים. כל מה שצריך הוא אינטואיציה וביטחון עצמי, שיאפשרו לנו להתחבר לתחושות הפנימיות שלנו ביחס לקלפים. גם כאשר הקלף בכללותו מייצג היבט שהוא בעייתי עבורנו, כלומר אנו חסומים ביחס אליו, עדיין אפשר שפרט זה או אחר בציור ימשוך את תשומת ליבנו, ועליו נוכל לבסס את פירוש הפריסה.
יש אנשים שמרגישים בטוחים יותר כאשר הם צריכים להתמודד עם אוסף של כללים מוגדרים וקבועים. לאנשים כאלה, פריסות סגורות יהיו קלות יותר בשלב ההתחלתי. אולם אנשים אחרים יוכלו להתבונן בציורי הקלפים "ולזרום" איתם גם אם אין להם שום ידע קודם על שפת הסמלים של הטארוט, ועבורם מתאים יותר לבחור מלכתחילה בגישת הפריסה הפתוחה. לפיכך, הבחירה באיזו שיטה להתחיל היא עניין של אופי והעדפות אישיות. עם זאת, כדי להגיע לרמות מעמיקות של קריאה ולנצל טוב יותר את הפוטנציאל הסמלי של הקלפים, כדאי לפתח את יכולת העבודה בגישת הפריסה הפתוחה.