ד"ר יואב בן-דב | www.bendov.info | yoav ben-dov

מהם קלפי הטארוט

א. מקור הקלפים

בחפיסת קלפי הטארוט יש 78 קלפים שמתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה נקראת "הסידרה הראשית" ויש בה 22 קלפים עם שם ומספר סידורי לכל קלף. קלפי הסידרה הראשית נושאים ציורים של בני אדם וחיות עם עצמים וסמלים רבים שחלקם לקוחים מחיי החברה האנושית, ואחרים מייצגים נושאים מיתולוגיים, דתיים או פילוסופיים.

הקבוצה השנייה כוללת ארבע סדרות עם מבנה אחיד וציורים פשוטים יותר שנקראות "הסדרות המשניות". כל אחת מארבע הסדרות המשניות משוייכת לאחד מבין ארבעה עצמים סמליים: מטבע, מטֶה (כלומר מקל או שרביט), גביע וחרב. בכל אחת מהן יש 14 קלפים: קלף אַס עם ציור גדול של סמל הסידרה, תשעה קלפי מספרים מ 2 עד 10, וארבעה קלפי חצר עם דמויות של נער, אביר, מלכה ומלך.

מי צייר את הקלפים לראשונה, מתי ואיפה זה קרה, מה פשר הסמלים המורכבים שמופיעים עליהם ומה בכלל מקור השם טארוט – שאלות כאלה היו במשך שנים רבות נושא להשערות פרועות. ההיסטוריונים כיום סבורים שקלפי הטארוט הופיעו לראשונה בצפון איטליה בתחילת המאה החמש-עשרה. רבים מהם מאמינים גם שחפיסת הטארוט המוכרת לנו נוצרה מצירוף של שתי חפיסות שונות, אחת של הסדרות המשניות והאחרת של הסדרה הראשית. הסדרות המשניות מבוססות כנראה על קלפי משחק שנוצרו בסין, עברו להודו והגיעו לאיטליה בסוף ימי הביניים דרך קשרי המסחר עם ארצות האיסלם. בסין ובהודו אכן מוכרים משחקי קלפים עתיקים עם סדרות של קלפי מספרים וקלפי חצר, וקלפי משחק מוסלמיים מהתקופה הממלוכית גם מציגים סמלי סדרות דומים מאד לסדרות המשניות של הטארוט. לקלפי הסידרה הראשית, לעומת זאת, אין שום זכר בתרבויות אסיה, ונושאי הציורים שלהם לקוחים בבירור מאירופה של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס. נראה אפוא שהם נוצרו בדרום או מרכז אירופה, ומסיבה כלשהי צורפו לחפיסת קלפי המשחק שהגיעה מארצות המזרח. לא ברור גם למה החפיסה המשולבת נקראה בשם טארוט.

במאות השנים הבאות נפוצה חפיסת הטארוט על שני חלקיה, הסידרה הראשית והסדרות המשניות, ראשית באיטליה ואחר כך גם בארצות השכנות. יש פה ושם שברי עדויות לכך שהשתמשו בקלפים להגדת עתידות עממית ואולי גם לצרכי כישוף, אולם מדובר במקרים בודדים ולא ברור אם הם מייצגים תופעה משמעותית. בכל מקרה אין ספק שהשימוש העיקרי, אם לא היחיד, של הטארוט באותה תקופה היה לצרכי משחק. אבל השילוב בין שני חלקי החפיסה כאמצעי למשחק קלפים היה מורכב מדי. בסופו של דבר, השחקנים העדיפו לחזור לתבנית הפשוטה יותר של ארבע סדרות עם מספרים וקלפי חצר שקיבלה עיצוב חדש. זה מקורם של קלפי המשחק הרגילים המקובלים כיום בכל העולם. חפיסת הטארוט השלמה המשיכה להתקיים, אבל מהמאה התשע עשרה ואילך היא הפכה להיות בעיקר נחלתם של מגידי עתידות ומיסטיקאים. באיזורים שונים באירופה שרדו עד היום משחקי קלפים בחפיסת טארוט של 78 קלפים, אבל השימוש בהם הוא שולי.

היסטוריונים אקדמיים שחקרו את הטארוט, ושאינם אוהבים להיות מזוהים עם מיסטיקה, מעדיפים להאמין שזה כל הסיפור. לדעתם אנשים בתקופה ההיא השתמשו בקלפים רק למשחק בלי להתייחס למה שמצוייר עליהם, וכל עניין המשמעויות המיסטיות שנקשרו בקלפי הטארוט הוא המצאה מאוחרת. אולם גם אם אין הוכחה מוצקה שמשהו חסר בסיפור הזה, עדיין קשה להבין את התפקיד שהסידרה הראשית ממלאת בו. אם אכן אנשים באיטליה רצו לאמץ משחק קלפים שבא מהמזרח, מדוע הם היו צריכים לסבך אותו בהוספה של 22 קלפים עם אופי כל כך שונה? כפי ששחקני הקלפים באירופה גילו אחר כך, פשוט יותר לשחק בלעדיהם.

הדבר נראה מוזר עוד יותר אם נתבונן באוסף הציורים של קלפי הסידרה הראשית. יש בה שני קלפים המייצגים את הקיסר ואת האפיפיור, כלומר דמויות הסמכות הפוליטית והדתית של ימי הביניים. אבל בקלפים אחרים יש סיפור חתרני על אישה בתפקיד האפיפיור, שטן דו-מיני ובוטה, שלד עם חרמש, שדים ומלאכים והרבה דמויות עירומות, וכל אלה מופיעים במעמד שווה לצד דמויות השלטון והסדר החברתי. קלף הגלגל אף מציג דימוי מסורתי של מהפכות שמורידות שליטים מגדולתם ומעלות אחרים במקומם. בתקופה שבה הוטלו עונשים כבדים על כל זלזול במעמדן של המלוכה והכנסייה, אוסף סמלים פרוע כזה נראה כאילו הוא מזמין צרות.

כדאי גם לזכור שבכל משחקי הקלפים המוכרים אין בחוקי המשחק שום התייחסות לפרטי הציורים, ורק ערכו המספרי של הקלף הוא בעל משמעות. במלים אחרות, השימוש בקלפי הסידרה הראשית לצורכי משחק לא היה נפגע כלל אילו רק מספרי הקלפים היו רשומים עליהם, או אם אוסף הציורים המורכב היה מוחלף במשהו פשוט יותר. ובכל זאת, במשך מאות שנים עושי הקלפים שמרו על מערכת הסמלים המקורית, ולכל היותר הכניסו שינויים שונים בפרטי הציורים.

מדוע הם עשו זאת? מדוע הם התעקשו לשמור על אוסף ציורים טעון בסמלים כה "כבדים" אם אין לו שום משמעות במשחקי קלפים? ובכלל, איך קרה שלחפיסת קלפי משחק התגלגל צירוף סמלים כה עשיר ועוצמתי שיש בכוחו להניע מאות שנים של פרשנויות שונות ומשונות, פעילויות מיסטיות, חוויות אישיות של קריאה וייעוץ אישי, ודחף יצירתי המתבטא באלפי גירסאות וחפיסות חדשות?

אפשר לחשוב על תשובות שונות לשאלה הזו. כפי שנראה בהמשך, רבים מהכותבים שמצאו משמעויות מיסטיות בטארוט האמינו שהקלפים נוצרו על ידי כת קדומה של חכמים, שביטאו דרכם מסר נסתר עם משמעויות רוחניות ופילוסופיות והסוו אותו בתחפושת תמימה למראה של חפיסת קלפי משחק. כפי שאותם כותבים טענו, הייתה מסורת סודית שעברה בעל פה בין יצרני הקלפים במשך דורות רבים, הסבירה להם את המשמעות המקורית של כל קלף וציוותה עליהם לשמר את אוסף הציורים. בראייה כזו יצרני הקלפים היו מין אגודת סתרים, שהשתמשה בשחקני הקלפים של אירופה כדי שיפיצו את מערכת הסמלים העתיקה בלי להבין את המשמעות האמיתית של מה שבידיהם. אבל התיאוריה הזו היא בעייתית. קשה להבין איך בדיוק המסורת הסודית השתמרה במשך מאות שנים של מלחמות ושינויים חברתיים בלי ששום רמז ידלוף החוצה, ומדוע היא נעלמה בלי להשאיר זכר בדיוק ברגע שבו העניין בקלפי הטארוט הפך לנחלת הכלל.

אולי לא הייתה מסורת חשאית כזו. אולי משהו בקלפים עצמם ובעוצמה הסמלית שלהם הוא שהשפיע על תודעתם של אנשים במשך מאות שנים וגרם להם לשמר ולשכלל את אוסף הציורים המסתורי. ואולי כדאי בכלל לחשוב על קלפי הטארוט כיצירת אמנות קולקטיבית שהתפתחה בתוך תרבות שוליים עממית. מבין ספרי הטארוט שמייחסים את הקלפים לאגודת סתרים קדומה, רבים מציגים את הדברים כאילו קלפי הטארוט עברו מדור לדור כנחלתם של יודעי סוד עם תודעה רוחנית גבוהה ותחושת אחריות לעתיד האנושות. אולם במציאות סביר יותר שהקלפים התגלגלו באזורי הצל והחטא של החברה המהוגנת, כלומר בבתי מרזח ומועדונים מפוקפקים של הימורים, יין ונשים זולות. גם היצרנים שלהם היו חבורה פרועה, ורבות מהעדויות ההיסטוריות על הקלפים מתייחסות לעניינים של חפיסות פיראטיות, מזוייפות או מוברחות. קשה אפוא לחשוב על קלפי הטארוט כמשהו שנשמר במקדשים סודיים של חוכמה וטוהר. יותר נכון לומר שהם התקיימו שנים רבות באזורי הגבול בין הסדר והחוק של החברה ההגונה לבין הכאוס הפרוע של היצרים האנושיים. אולי יש לכך קשר עם המפגש בין סדר ואי סדר, או עם המתח בין תבונה ויצרים, שבהמשך הספר נמצא אותם גם בקלפים עצמם.

אבל אפשר לחשוב שהקלפים היו מכשיר לא רק של חטא, אלא גם של גאולה. מה היה תפקידם של הסמלים המורכבים, הטעונים במשמעויות רוחניות ורגשיות, במקומות הבילוי המפוקפקים? האם בדרך כלשהי ציורי הקלפים שיקפו למשתמשים בהם את ההתלבטויות והקונפליקטים שלהם, והניעו אצלם איזה תהליך ראשוני של מודעות ובחינה עצמית? ואולי דווקא במקומות האלה, כאשר סמכות המלך והטפות הכנסייה מאבדים את תוקפם, הם עצמם היו זקוקים לתזכורת הזו על המשחק המורכב בין אור וצל בקיום האנושי כדי להיאחז בה מול המלכודות המפתות והאפלות של עולם החטא? דבר כזה אולי יכול להסביר מדוע הציורים לא הוחלפו במשהו פשוט וגס יותר, שיתאים לאווירה הנהנתנית והמופקרת של בתי ההימורים.

ואולי הקסם המסתורי של הקלפים מבטא איזשהו קסם מסתורי במציאות עצמה. אולי יש כאן משהו מעבר למציאות המוכרת, והקלפים הם סוג של תיקשור והעברה של מסר מרבדים גבוהים יותר של מציאות ותודעה. כשמדברים בדרך כלל על תיקשור, מתכוונים לתכנים שעולים מהרבדים הלא מודעים של אדם יחיד ואמורים להיות מסרים מישויות על-אנושיות. אבל ההיסטוריה של קלפי הטארוט אולי מציגה סוג אחר של תיקשור: לא מסר לאדם בודד, אלא רשת של מסרים קטנים שהופיעו בתודעתם של אנשים רבים בזמנים ובמקומות שונים.

אפשר לחשוב על העניין כתיקשור משותף של הרבה אנשים, שכל אחד מהם חש את המסר המיועד לו כמין דחיפה קלה או נטייה אינטואיטיבית. אדם אחד חש צורך להדפיס קלפים חדשים אבל לשמר את הסמלים הישנים, אדם אחר הרגיש שאולי נכון יותר לשנות סמל כזה או אחר ולשפר אותו, ולאנשים נוספים הייתה העדפה לא מוסברת לגירסה אחת של הקלפים ולא לגירסה אחרת. הדחיפה הזו הייתה קלה וכמעט לא מורגשת לכל אדם יחיד. לפעמים היא הביאה לפעולה ממשית, ופעמים אחרות נשארה רק כדחף עמום שלא הוגשם. אבל הצירוף הכולל של כל הדחיפות הקטנות האלה, כל פעם במקום אחר ועל אדם אחר, יצר את התנועה הגדולה של קלפי הטארוט בתרבות האנושית.

לסעיף הבא