|
טארוט, עירום, מדבר
קלפים ופסיכומאגיה בפסטיבל פשוט
חלק 4: טארוט
גם למרחב הפסיכומאגי צריך לתת מבנה וצורה משלו, ולשם כך חזרתי אל הקלפים. אחת האגדות שקושרות את קלפי הטארוט למצרים העתיקה מספרת על טקס חניכה שהיה נערך במקדש, ובו היו מוליכים את התלמיד במסדרון בין שני טורים של לוחות אבן מגולפים. על הלוחות, זה מול זה, היו הגירסאות המקוריות של 22 קלפי הסדרה הראשית של הטארוט. מבחינה היסטורית איש אינו מאמין כיום בסיפורי הטארוט של מצרים העתיקה. אבל עצם הרעיון של טקס שבו עוברים בין הקלפים נראה לי מעניין: במקום להתבונן בקלפים "מבחוץ", יוצרים מהקלפים מרחב ונכנסים לתוכו. בסופו של דבר, מה זה חשוב אם באמת עשו טקס כזה במצרים או לא. מי שחשב על הרעיון אולי עלה על משהו, גם אם הוא שלח את הקרדיט למצרים במקום לקחת אותו לעצמו.
מזה כמה שנים חשבתי לערוך טקס כזה בפועל. יש לי העתקים גדולים של קלפי הסדרה הראשית, בגובה של 40 ס"מ כל אחד, ונראה לי שהם מתאימים לצורך זה. באחת מסדנאות הטארוט שלי גם ניסיתי לערוך טקס שבו המשתתפים עברו בין שתי שורות של הקלפים שהנחתי על הרצפה, ואז הם קיבלו את תעודת הסיום. אולם לא הרגשתי שעשיתי את הדבר האמיתי. רצף הקלפים של הסדרה הראשית קושר בין עירום לבין פתיחה למציאות האחרת, ומכאן הבנתי שאם אני רוצה לתת לקלפים עצמם להנחות אותי, אזי גם את טקס המעבר בין הקלפים צריך לעשות בעירום. אבל זה, כמובן, לא מתאים לסדנאות "הרגילות" שאני מעביר. הרגשתי גם שהטקס עצמו זקוק לעיבוד נוסף מבחינת המבנה וההגיון המאגי שלו. כעת, במסגרת הפסטיבל, חשבתי שאולי הגיעה הזדמנות מתאימה לעשות זאת.
הדבר החשוב ביותר בטקס מאגי או פסיכומאגי הוא הכוונה: למה בכלל עורכים אותו. התנועה בתוך מרחב הקלפים של הסדרה הראשית מבטאת תהליך של התקדמות, מנקודת המוצא במציאות הרגילה והחברתית ועד לרגע שבו "השמיים נפתחים" והאדם נחשף בפני כוחות עליונים. הקלף שלפני אחרון בסדרה, קלף יום הדין, מתאר את הרגע הזה. מופיע בו דגל עם צלב שהוא מפגש של שני צירים. הציר האופקי מייצג את המציאות הארצית והחברתית, והציר האנכי מייצג את המציאות האחרת של המיסטיקה והמאגיה. בקצהו העליון של הציר האנכי נמצאים השמיים, כלומר הרבדים הרוחניים והנעלים של התודעה. בקצהו התחתון נמצאת התהום: רבדים של כאב, מצוקה ופחד שרוחשים במעמקים האפלים של הנפש. המפגש בין שני הצירים הוא רגע השיא של התהליך הפסיכומאגי, כאשר החלקים החבויים שבנפשנו עולים אל פני השטח, ואז התודעה הגבוהה "מהשמיים" יכולה להאיר ולרפא אותם.
רציתי להעביר את המשתתפים את המסלול הזה דרך הסדרה הראשית כדי לקבל בסופו מסר מן הקלפים, שיאפשר לכל משתתף לראות באור חדש בעייה או סוגיה שטורדת את חייו. במלים אחרות, רציתי לנצל את עוצמת הטקס והעובדה שהוא פותח שער לרבדים אחרים של חווית מציאות כדי להניע תהליך שאמור להימשך אחרי הסדנה: תזוזה קטנה של תובנה חדשה, שתפעל בתודעת המשתפים ובסופו של דבר תאפשר להם ליצור בחייהם שינוי משמעותי.
חילקתי אפוא את הסדנה לשני שלבים. החלק הראשון היה טקס פסיכומאגי שבו המשתתפים עברו בזה אחר זה דרך מסדרון שנוצר מזוגות של קלפים המונחים על הרצפה, כאשר הם ממקדים את תשומת ליבם בכל קלף על פי הסדר. ביקשתי מהם גם להתמקד בקלפי מפתח של הסדרה, כמו קלף הקוסם שמייצג את "שומר הסף" שבין העולמות, ושממנו מבקשים את רשות הכניסה למציאות האחרת.
בסוף מסדרון הקלפים הנחתי את קלף העולם, שסוגר את הסדרה הראשית ומייצג את חפיסת הטארוט השלמה. מסביב לו הנחתי את ארבעת קלפי האס של הסדרות המשניות, ולפני כל אחד מהם הדלקתי נר. הנחיתי את המשתתפים לעשות הקפה בין הנרות, ואז לבחור קלף אחד מבין 22 קלפי הסדרה הראשית של החפיסה "הרגילה" שלי. באופן זה כל משתתף קיבל מהטקס קלף המייצג מסר אישי עבורו.
בחלק השני ביקשתי מכל משתתף, בזה אחר זה, לתאר בקצרה את הסוגיה בחייו שעליה הוא התכוון לעבוד, ואת תחושותיו לגבי הקלף שבחר. לאחר מכן תיארתי לו מה אני רואה בקלף וכיצד אפשר לקשור זאת למה שהוא סיפר. הרעיון לא היה, כמובן, לתת את "התשובה של הקלפים" למצבו. מה שרציתי הוא לנצל את העוצמה החוויתית של הטקס כדי לערער את המחסומים הרגילים והשגורים, שמונעים מאיתנו בדרך כלל לבחון נקודות מבט חדשות ושונות לבעיות חיינו. העירעור הזה מאפשר לתובנה חדשה להיקלט, והרושם החוויתי של התהליך מקבע אותה בתודעה ומאפשר לה לפעול גם אחרי הסדנה. בסופו של דבר המשתתף אולי יגיע לפתרון שונה לגמרי ממה שהבין מתוך ההתבוננות הראשונית שלו בקלף ומתוך מה שאני אמרתי, אולם הוא יוכל לעשות זאת מתוך מרחב עשיר יותר של אפשרויות ודרכים לפיתרון.
בגלל מבנה הסדנה הגבלתי מראש את מספר המשתתפים ל 22, כמספר קלפי הסדרה הראשית, והצטערתי לדחות כמה אנשים שרצו להצטרף אחרי שהקבוצה כבר התמלאה. גם ככה זו היתה קבוצה גדולה עבור סדנה של שעה וחצי שכוללת גם טקס וגם עבודה אישית עם כל אחד. מספר הגברים והנשים היה בערך שווה, אבל כפי שהתברר לי, היו שני סוגים שונים של משתתפים בסדנה. כמחצית מהם היו "רוחניקים", רובם צעירים עם נטיות ניו אייג'יות ועניין במיסטיקה ובהתפתחות אישית. אלה בעצם האנשים שעשו את הפסטיבל, כל המארגנים והעוזרים ורוב המשתתפים, והם שיצרו בו את האווירה הכללית הנעימה והפתוחה. בסדנה שלי הם התחברו היטב גם לטקס וגם לתהליך האישי עם הקלף. הרגשתי זאת במהלך הסדנה, כאשר הם התענינו, למשל, בפרטי הגירסה שתיארתי לעריכת טקס דומה לבד בבית. מאוחר יותר שמעתי מכמה מהם תגובות חיוביות על תחושות חזקות שחוו במהלך הטקס, ועל תהליכי מודעות אישית שנפתחו אצלם מתוך העבודה עם הקלף.
המחצית השנייה של המשתתפים בסדנה היו נטוריסטים, שהם פחות או יותר מה שפעם קראו נודיסטים. הם היו מבוגרים יותר, והגיעו לפסטיבל בעיקר כדי לבלות חופשה בעירום. רבים מהם לא התעניינו במיסטיקה, ואני חושב שמה שהביא אותם לסדנה היה הדרישה לעירום מלא שפירסמתי מראש. בגלל קוצר הזמן לא נתתי כמעט שום הסברים לפני הטקס: מה שעניין אותי היה לערוך אותו כמו שצריך. ממילא, כפי שאני מאמין, תבנית הטקס פועלת על התודעה גם אם לא חווים שום תחושה מיוחדת במהלכו. בעצם זה מה שקרה, לפחות עם חלק מאנשי הקבוצה הזו. כבר בשלב העבודה האישית בסדנה, כמה מהם אמרו משהו כמו "אני אדם רציונלי שלא מאמין בדברים כאלה, אבל הקלף שקיבלתי מדבר בדיוק אלי, והוא אומר לי כך וכך". גם בתגובות מאוחרות שמעתי דברים דומים. היו ביניהם כאלה שלא הבינו בכלל לאן נפלו, והטקס נראה להם מוזר ותמוה. אבל תהליך העבודה עם הקלף היה משמעותי גם עבורם. אחת מהם הסבירה לי שבשבילה הכל עניין של השלכות פסיכולוגיות, וענייני מיסטיקה לא מדברים אליה. אבל בעקבות מה שהיא חשה עם הקלף שקיבלה, היא הגיעה להחלטה משמעותית לגבי המשך יחסיה עם בן זוגה מזה 15 שנה.
בעצם, היו בקבוצה רק 21 משתתפים חוץ ממני. אחד מהמשתתפים המבוגרים נכנס לסדנה, ואחרי כמה דקות החל לדבר בטלפון הסלולרי שלו ויצא החוצה. היה כבר מאוחר להכניס מישהו אחר במקומו ולכן החלטתי לקחת לעצמי את הקלף הבודד שנשאר אחרי שכולם בחרו. זה היה קלף הכוהן או "האפיפיור" שמייצג מורה בעל סמכות. שמחתי לקבל אותו כסימן מעודד, אבל הבנתי שהוא מבטא בעיקר את המקום והדימוי שלי ביחס לקבוצה הזו.
לפני שבאתי לשיטים חשבתי על השאלה אם אעביר את הסדנאות כשאני בעצמי עירום או לבוש. השאלה הזו היא בעצם הדילמה הנצחית של מנחי קבוצות: האם המנחה הוא חלק מהקבוצה, או שהוא צריך להיות מחוץ לה? בכל אחת משתי האפשרויות מרוויחים משהו ומוותרים על משהו אחר. בסדנאות רגילות אפשר לשחק בין שתיהן, כמו למשל להעביר חלק מהסדנה בעמידה וחלק אחר בישיבה עם מעגל המשתתפים. אבל בסדנת עירום אי אפשר להיות דו משמעי: או שאתה מתפשט יחד עם חברי הקבוצה, או שלא.
המורה שלי חודורובסקי מעולם לא התפשט בסדנאות שלו, אבל הבנתי שמה שהוא עשה לא בהכרח מתאים גם לי. בסופו של דבר חשבתי שבסדנת הטארוט, שבו אני ממלא תפקיד של מי שמעביר את המשתתפים האחרים בין העולמות, יותר נכון שאהיה לבוש. אחר כך נראה לגבי הסדנה השנייה. לבשתי אפוא גלביה ערבית שמישהו הביא לי פעם ממכה ומתחתיה תחתונים צמודים. זו הסדנה הראשונה מסוג זה שאני מעביר ולא ממש סמכתי על התגובות שלי, למרות שמחווית העירום שלי עד כה, כבר יכולתי להבין שלחששות האלה אין בסיס.
כמו קלף הכוהן, הלבוש הפריד אותי מהקבוצה ושם אותי בעמדה של סמכות ומסתורין. אבל למחרת בערב, כשישבתי בודד ועירום במדבר וסיכמתי לעצמי את חווית הסדנאות, חשבתי שמנקודת המבט שלי הייתי יותר דומה לקלף השוטה. לקלף הזה אין מספר או מקום מוגדר בחפיסה, ולכן הוא גם שייך לסדרה הראשית וגם לא שייך. ברגע שחשבתי על זה ראיתי מעלי שובל אור של מטאור. האם זה אות משמיים המסמן לי את הקלף של הנווד חסר המנוחה, שהולך בדרך פתוחה עם מטעני העבר על גבו? להיות כוהן זה יותר מכובד, אבל אני לא באמת אוהב סמכות פורמלית וממוסדת. ובאמת עשיתי כמה שינויים משמעותיים בחיי, עזבתי מסגרות של אוניברסיטה ושל זוגיות, ויתרתי על מעמד ועל מקום עבודה קבוע, ואני מרגיש חופשי יותר מאי פעם ליצור את המציאות שלי. אז למה לא, שיהיה קלף השוטה. אי וודאות אופטימית. מתאים לי. ברגע שחשבתי על כך עבר מעלי מטאור שני באותו כיוון. קיבלתי.
מזה כמה שנים חשבתי לערוך טקס כזה בפועל. יש לי העתקים גדולים של קלפי הסדרה הראשית, בגובה של 40 ס"מ כל אחד, ונראה לי שהם מתאימים לצורך זה. באחת מסדנאות הטארוט שלי גם ניסיתי לערוך טקס שבו המשתתפים עברו בין שתי שורות של הקלפים שהנחתי על הרצפה, ואז הם קיבלו את תעודת הסיום. אולם לא הרגשתי שעשיתי את הדבר האמיתי. רצף הקלפים של הסדרה הראשית קושר בין עירום לבין פתיחה למציאות האחרת, ומכאן הבנתי שאם אני רוצה לתת לקלפים עצמם להנחות אותי, אזי גם את טקס המעבר בין הקלפים צריך לעשות בעירום. אבל זה, כמובן, לא מתאים לסדנאות "הרגילות" שאני מעביר. הרגשתי גם שהטקס עצמו זקוק לעיבוד נוסף מבחינת המבנה וההגיון המאגי שלו. כעת, במסגרת הפסטיבל, חשבתי שאולי הגיעה הזדמנות מתאימה לעשות זאת.
הדבר החשוב ביותר בטקס מאגי או פסיכומאגי הוא הכוונה: למה בכלל עורכים אותו. התנועה בתוך מרחב הקלפים של הסדרה הראשית מבטאת תהליך של התקדמות, מנקודת המוצא במציאות הרגילה והחברתית ועד לרגע שבו "השמיים נפתחים" והאדם נחשף בפני כוחות עליונים. הקלף שלפני אחרון בסדרה, קלף יום הדין, מתאר את הרגע הזה. מופיע בו דגל עם צלב שהוא מפגש של שני צירים. הציר האופקי מייצג את המציאות הארצית והחברתית, והציר האנכי מייצג את המציאות האחרת של המיסטיקה והמאגיה. בקצהו העליון של הציר האנכי נמצאים השמיים, כלומר הרבדים הרוחניים והנעלים של התודעה. בקצהו התחתון נמצאת התהום: רבדים של כאב, מצוקה ופחד שרוחשים במעמקים האפלים של הנפש. המפגש בין שני הצירים הוא רגע השיא של התהליך הפסיכומאגי, כאשר החלקים החבויים שבנפשנו עולים אל פני השטח, ואז התודעה הגבוהה "מהשמיים" יכולה להאיר ולרפא אותם.
 קלף יום הדין |
רציתי להעביר את המשתתפים את המסלול הזה דרך הסדרה הראשית כדי לקבל בסופו מסר מן הקלפים, שיאפשר לכל משתתף לראות באור חדש בעייה או סוגיה שטורדת את חייו. במלים אחרות, רציתי לנצל את עוצמת הטקס והעובדה שהוא פותח שער לרבדים אחרים של חווית מציאות כדי להניע תהליך שאמור להימשך אחרי הסדנה: תזוזה קטנה של תובנה חדשה, שתפעל בתודעת המשתפים ובסופו של דבר תאפשר להם ליצור בחייהם שינוי משמעותי.
חילקתי אפוא את הסדנה לשני שלבים. החלק הראשון היה טקס פסיכומאגי שבו המשתתפים עברו בזה אחר זה דרך מסדרון שנוצר מזוגות של קלפים המונחים על הרצפה, כאשר הם ממקדים את תשומת ליבם בכל קלף על פי הסדר. ביקשתי מהם גם להתמקד בקלפי מפתח של הסדרה, כמו קלף הקוסם שמייצג את "שומר הסף" שבין העולמות, ושממנו מבקשים את רשות הכניסה למציאות האחרת.
 קלף הקוסם |
בסוף מסדרון הקלפים הנחתי את קלף העולם, שסוגר את הסדרה הראשית ומייצג את חפיסת הטארוט השלמה. מסביב לו הנחתי את ארבעת קלפי האס של הסדרות המשניות, ולפני כל אחד מהם הדלקתי נר. הנחיתי את המשתתפים לעשות הקפה בין הנרות, ואז לבחור קלף אחד מבין 22 קלפי הסדרה הראשית של החפיסה "הרגילה" שלי. באופן זה כל משתתף קיבל מהטקס קלף המייצג מסר אישי עבורו.
בחלק השני ביקשתי מכל משתתף, בזה אחר זה, לתאר בקצרה את הסוגיה בחייו שעליה הוא התכוון לעבוד, ואת תחושותיו לגבי הקלף שבחר. לאחר מכן תיארתי לו מה אני רואה בקלף וכיצד אפשר לקשור זאת למה שהוא סיפר. הרעיון לא היה, כמובן, לתת את "התשובה של הקלפים" למצבו. מה שרציתי הוא לנצל את העוצמה החוויתית של הטקס כדי לערער את המחסומים הרגילים והשגורים, שמונעים מאיתנו בדרך כלל לבחון נקודות מבט חדשות ושונות לבעיות חיינו. העירעור הזה מאפשר לתובנה חדשה להיקלט, והרושם החוויתי של התהליך מקבע אותה בתודעה ומאפשר לה לפעול גם אחרי הסדנה. בסופו של דבר המשתתף אולי יגיע לפתרון שונה לגמרי ממה שהבין מתוך ההתבוננות הראשונית שלו בקלף ומתוך מה שאני אמרתי, אולם הוא יוכל לעשות זאת מתוך מרחב עשיר יותר של אפשרויות ודרכים לפיתרון.
בגלל מבנה הסדנה הגבלתי מראש את מספר המשתתפים ל 22, כמספר קלפי הסדרה הראשית, והצטערתי לדחות כמה אנשים שרצו להצטרף אחרי שהקבוצה כבר התמלאה. גם ככה זו היתה קבוצה גדולה עבור סדנה של שעה וחצי שכוללת גם טקס וגם עבודה אישית עם כל אחד. מספר הגברים והנשים היה בערך שווה, אבל כפי שהתברר לי, היו שני סוגים שונים של משתתפים בסדנה. כמחצית מהם היו "רוחניקים", רובם צעירים עם נטיות ניו אייג'יות ועניין במיסטיקה ובהתפתחות אישית. אלה בעצם האנשים שעשו את הפסטיבל, כל המארגנים והעוזרים ורוב המשתתפים, והם שיצרו בו את האווירה הכללית הנעימה והפתוחה. בסדנה שלי הם התחברו היטב גם לטקס וגם לתהליך האישי עם הקלף. הרגשתי זאת במהלך הסדנה, כאשר הם התענינו, למשל, בפרטי הגירסה שתיארתי לעריכת טקס דומה לבד בבית. מאוחר יותר שמעתי מכמה מהם תגובות חיוביות על תחושות חזקות שחוו במהלך הטקס, ועל תהליכי מודעות אישית שנפתחו אצלם מתוך העבודה עם הקלף.
המחצית השנייה של המשתתפים בסדנה היו נטוריסטים, שהם פחות או יותר מה שפעם קראו נודיסטים. הם היו מבוגרים יותר, והגיעו לפסטיבל בעיקר כדי לבלות חופשה בעירום. רבים מהם לא התעניינו במיסטיקה, ואני חושב שמה שהביא אותם לסדנה היה הדרישה לעירום מלא שפירסמתי מראש. בגלל קוצר הזמן לא נתתי כמעט שום הסברים לפני הטקס: מה שעניין אותי היה לערוך אותו כמו שצריך. ממילא, כפי שאני מאמין, תבנית הטקס פועלת על התודעה גם אם לא חווים שום תחושה מיוחדת במהלכו. בעצם זה מה שקרה, לפחות עם חלק מאנשי הקבוצה הזו. כבר בשלב העבודה האישית בסדנה, כמה מהם אמרו משהו כמו "אני אדם רציונלי שלא מאמין בדברים כאלה, אבל הקלף שקיבלתי מדבר בדיוק אלי, והוא אומר לי כך וכך". גם בתגובות מאוחרות שמעתי דברים דומים. היו ביניהם כאלה שלא הבינו בכלל לאן נפלו, והטקס נראה להם מוזר ותמוה. אבל תהליך העבודה עם הקלף היה משמעותי גם עבורם. אחת מהם הסבירה לי שבשבילה הכל עניין של השלכות פסיכולוגיות, וענייני מיסטיקה לא מדברים אליה. אבל בעקבות מה שהיא חשה עם הקלף שקיבלה, היא הגיעה להחלטה משמעותית לגבי המשך יחסיה עם בן זוגה מזה 15 שנה.
בעצם, היו בקבוצה רק 21 משתתפים חוץ ממני. אחד מהמשתתפים המבוגרים נכנס לסדנה, ואחרי כמה דקות החל לדבר בטלפון הסלולרי שלו ויצא החוצה. היה כבר מאוחר להכניס מישהו אחר במקומו ולכן החלטתי לקחת לעצמי את הקלף הבודד שנשאר אחרי שכולם בחרו. זה היה קלף הכוהן או "האפיפיור" שמייצג מורה בעל סמכות. שמחתי לקבל אותו כסימן מעודד, אבל הבנתי שהוא מבטא בעיקר את המקום והדימוי שלי ביחס לקבוצה הזו.
 קלף הכוהן |
לפני שבאתי לשיטים חשבתי על השאלה אם אעביר את הסדנאות כשאני בעצמי עירום או לבוש. השאלה הזו היא בעצם הדילמה הנצחית של מנחי קבוצות: האם המנחה הוא חלק מהקבוצה, או שהוא צריך להיות מחוץ לה? בכל אחת משתי האפשרויות מרוויחים משהו ומוותרים על משהו אחר. בסדנאות רגילות אפשר לשחק בין שתיהן, כמו למשל להעביר חלק מהסדנה בעמידה וחלק אחר בישיבה עם מעגל המשתתפים. אבל בסדנת עירום אי אפשר להיות דו משמעי: או שאתה מתפשט יחד עם חברי הקבוצה, או שלא.
המורה שלי חודורובסקי מעולם לא התפשט בסדנאות שלו, אבל הבנתי שמה שהוא עשה לא בהכרח מתאים גם לי. בסופו של דבר חשבתי שבסדנת הטארוט, שבו אני ממלא תפקיד של מי שמעביר את המשתתפים האחרים בין העולמות, יותר נכון שאהיה לבוש. אחר כך נראה לגבי הסדנה השנייה. לבשתי אפוא גלביה ערבית שמישהו הביא לי פעם ממכה ומתחתיה תחתונים צמודים. זו הסדנה הראשונה מסוג זה שאני מעביר ולא ממש סמכתי על התגובות שלי, למרות שמחווית העירום שלי עד כה, כבר יכולתי להבין שלחששות האלה אין בסיס.
כמו קלף הכוהן, הלבוש הפריד אותי מהקבוצה ושם אותי בעמדה של סמכות ומסתורין. אבל למחרת בערב, כשישבתי בודד ועירום במדבר וסיכמתי לעצמי את חווית הסדנאות, חשבתי שמנקודת המבט שלי הייתי יותר דומה לקלף השוטה. לקלף הזה אין מספר או מקום מוגדר בחפיסה, ולכן הוא גם שייך לסדרה הראשית וגם לא שייך. ברגע שחשבתי על זה ראיתי מעלי שובל אור של מטאור. האם זה אות משמיים המסמן לי את הקלף של הנווד חסר המנוחה, שהולך בדרך פתוחה עם מטעני העבר על גבו? להיות כוהן זה יותר מכובד, אבל אני לא באמת אוהב סמכות פורמלית וממוסדת. ובאמת עשיתי כמה שינויים משמעותיים בחיי, עזבתי מסגרות של אוניברסיטה ושל זוגיות, ויתרתי על מעמד ועל מקום עבודה קבוע, ואני מרגיש חופשי יותר מאי פעם ליצור את המציאות שלי. אז למה לא, שיהיה קלף השוטה. אי וודאות אופטימית. מתאים לי. ברגע שחשבתי על כך עבר מעלי מטאור שני באותו כיוון. קיבלתי.
 קלף השוטה |